הבית שבין הרחוב ההוא לסמטה ההיא – פרק 2

הסארי היה די בוהק, אבל לא בוהק מדי. כמו הסארי של אמא שלי כשהיא הייתה קטנה. סארי ורוד בוהק וכתום שקיעה, שנאתי את הסארי ההוא. הסארי שלי היה יותר טוב, בצבע תכלת – כמעט לבן אפשר להגיד, וורוד כמו עור של תינוק. הצבעים היו לא מסורתיים, ובדרך כלל לא ממש אהבו אותם. פשוט לא אהבו. לבשתי את הסארי, מסדרת את שיערי הבלונדיני בצמה הדוקה ומסדרת אותה סביב ראשי, כפי שמצווה התלבושת של בית הספר שלי. הייתי בבית ספר מוערך במיוחד, והייתי חייבת להקפיד. שמעתי את אניל ואת סטיאר מתלחששים, ליד השולחן – ככה לפחות אני חשבתי. ובדרך כלל, כולל הפעם הזאת, צדקתי. הסארי היה מסודר למופת, כמו תמיד, ואני הלכתי לכיוון השולחן בשביל לאכול את ארוחת הבוקר, הדלה, חשוב לציין, שלי.
"רים." אומר אניל, מביט בי בעיניים בורקות. "היום אני עובר לבית ספר שלך וסטיאר נשאר בבית ספר הקודם שלנו!" אומר אניל, מחייך חיוך בלי שתי שיניים אחוריות, שאיחרו לצמוח. חייכתי עליו חזרה. כל כך אהבתי את שניהם, שתי נשמות טובות שאוהבות לעשות צחוקים מכל דבר. "או, אניל, לא כדאי שתלבש את המדים החדשים שלך?" שאלתי בהתגרות מהולה בטון צוחק וחברותי. תמיד אני, אניל וסטיאר היינו טובים אחד לשני – אולי בגלל החינוך הטוב שלנו.
"רים, אל תתערבי." הוא ענה לי באותו הטון, מחכה אותי בצורה משולמת. "אניל." אמרתי שוב, בקול של האחות הגדולה, מביטה בו בעיניים מאשימות. "לך." אמרתי אחרי הפסקה קצרה. הוא הנהנן, וראיתי אותו הולך לארון. התיישבתי ליד סטיאר, על הכיסא הפנוי של אניל. "אתה בסדר?" תפסתי את הפנים שלו ביד שלי וסובבתי אותו לכיווני. "סטיאר." אמרתי לו שוב, מיישרת את הבגדים שלו. הוא הביט בעיניים כועסות, כאילו הוא לא מבין למה אני כלל שואלת אותו. "רים, את יודעת שאני לא בסדר. אני שונא את הילדים בבית הספר שלי. ואני בכל מקרה צריך ללמוד עוד שלוש שנים בבית ספר הגרוע הזה, ואניל? הוא כבר בבית ספר שלך למרות שאנחנו באותו הגיל!" הוא אומר לי, מביט בגבו של אניל בשביל לוודא שהוא לא שומע. "ואניל היה די סנוב בזמן האחרון, את יודעת…" אמר לי סטיאר, מביט בי בעיניים דומעות. "סטיאר, חמוד שלי, אל תבכה. הכול יהיה בסדר, אל תפחד. הכיתה שלך תהיה ממש בסדר. מבטיחה לך."
הוא הביט בעיניים רגועות יותר, אך למרות הכול עדיין מלאות בכעס. הוא הנהן, והתחיל לאסוף את הצלחות שנחו על השולחן. יצאתי לחצר, לוקחת את התיק שעמד ליד הדלת, ויצאתי לחפש את אמא.