איימי (סיפור על וואן דיירקשן) פרק כ"א: הרגעים שלפני המופע

#מנקודת מבטו של נייל:

שעתיים עד העלייה לבמה, כל-כך מתרגש. אני לא מאמין שאני סוף-סוף מציג רשמית לעולם את איימי- מעניין איך העולם יגיב. "נייל? אתה שם?" פתאום הבחנתי בידו המקועקעת של הארי מתנופפת מלפני.
"כן, מה?" מלמלתי.
"אתה חושב שליז כועסת עליי שוב?" הוא נאנח.
"מה זה קשור עכשיו?".
"הקשבת לי בשעה האחרונה?" הוא חשד.
"לא חשוב, רק הרהרתי – אתה יודע…" נאנחתי גם אני, שותה מבקבוק המים.
"תראה אותנו- אומללים מאהבה" הוא החזיק על ראשו.
"אומללים? אני לא אומלל, אני פשוט לחוץ".
"אני אומלל. כל-כך רע לי שהיא כועסת עליי אבל- אתה יודע… אני לא יכול בלעדיה! אני מסובבת אותי על האצבע הקטנה בכל פעם שאני רואה אותה" הוא חייך, מחשבותיו כנראה ריחפו רחוק.
"טוב, אני אלך לבדוק מה שלום איימי. תרגיש חופשי לדבר עם ליז- אני בטוח שהיא תשמח לדבר איתך על הבעיות שאתה עושה לה" הלכתי מיד, לא יכולתי לחכות לראות את איימי, איימי שלי.
כמעט רצתי במסדרונות, עומד בפתח הדלת של חדר-ההלבשה שלי.
"איימי" חייכתי, יופייה סינוור אותי. היא ישבה שם, קוראת ספר ומחייכת אליי.
"היי, חיכיתי לך" היא חייכה, "אני צריכה לדבר איתך".
"לא צריך לחכות יותר" נישקתי אותה, נשענתי על הקיר ופשוט נישקתי אותה.
"רגע, אני צריכה להגיד לך משהו קודם" הוא שמה את ידה על שפתיי.
"מה?" אמרתי, ליטפתי את לחייה, "קרה לך משהו?".
"לא, אבל… אמא שלך".
"מה איתה?".
"אני פה, נייל" היא חייכה מאחוריי, חיוך מוזר, ידעתי שהיא ראתה אותי מתנפל על איימי.
"אמא!" חיבקתי אותה.
"חמוד שלי, כל-כך התגעגעתי. אמרתי לך שהוא יהיה נבוך לפגוש אותי" היא טפחה על כתפה של איימי, שתיהן מצחקקות.
"אני מבין ששתיכן הכרתן כבר" נאנחתי, מחבק את אמא שלי.
"כן, יש לך פה מציאה!" היא צבטה את לחיה של איימי, "מותק של ילדה".
"יש לך אמא ממש נחמדה" איימי אמרה, "אני חושבת שנסתדר". ישבתי שם, מקשיב לאיימי ולאימא מדברות, בזמן שיכולנו לעשות את זה. אימא הרשי לי לומר- תזמון לא טוב!!.

#מנקודת מבטה של איימי:

אני אישית מרחמת על נייל המסכן. ישב שם בחיוך מאולץ, מקשיב לי ולמאורה מצחקקות ומעבירות עליו סיפורים מביכים, כשהיינו יכולים להתנשק עכשיו בלי סוף.
"אז מאורה, איפה גרג?" שאלתי.
"הוא במלון עדיין, הוא יבוא למופע".
"קרה לו משהו?" נייל נהיה מודאג.
"לא, הוא פשוט קצת מצונן זה הכל" היא חייכה אליו.
"טוב".
"אז איימי, הורייך יבואו להופעה? אני מתה לפגוש אותם" היא צחקקה.
"זה די בעייתי, הוריי נהרגו בתאונת-דרכים מלפני כמעט חודש" השפלתי את מבטי.
"אוי, אני כל-כך מצטערת" היא נבהלה, מחזיקה את ידי.
"זה בסדר, יש לך בן כל-כך תומך. לא יכולתי לעבור את זה בלעדיו ובלי החברות שלי" חייכתי, מנשקת את נייל בלחי.
"אתם כל-כך חמודים, חכו שגרג יראה אתכם" היא מחאה כף בהתרגשות.
"איפה הוא באמת?" נייל הביט סביבו.
"הוא בבית-המלון, הוא יבוא למופע אל תדאג"כעת כבר הבנתי את מקור המבטא האירי.
"הוא בסדר?" שאלנו שנינו ביחד.
"כן, הוא רק קצת מצונן זה הכל" היא נאנחה.
"אהה אוקיי" הוא חייך.

"סיפרתי לכם איך הוא חלה?" היא שאלה, "הוא היה טיפשון קטן- אמרתי לו ללבוש סוודר אך הוא לא רצה…" היא החלה לספר לנו, הסיפור היה ארוך במיוחד.
לפתע צלצול בטלפון שלי:" היא לא הולכת לעזוב בקרוב, אל תדאגי- נמשיך מאיפה שהפסקנו בהזדמנות אחרת" הוא שלח לי הודעה.
"אין בעיה- היא אישה חביבה, אני מבינה מאיפה קיבלת את הקסם האישי" כתבתי לו בעוד מאורה ממשיכה לספר.
"וואו, מי ידע שגרג יכול לחלות כל-כך בקלות?" אמרתי, מצחקקת. רציתי להראות שאני מקשיבה לה.
"כן, אמרתי לו" היא גמגמה.
"ומאיפה הרומנטיות?" שלחתי לו.
"נולדים עם זה" הוא שלח לי, מוסיף הרבה לבבות.
"אתם בכלל לא מקשיבים לי, מה?" מאורה הבחינה בצחקוקים שלנו.
"לא אמא, אנחנו מקשיבים" נייל צחקק, מחבק אותי.
"אני לא טיפשה, אני רואה שלא" חיוכה נמחק כמעט לגמרי.
"לא, זה בסדר" נייל חייך אליי.
"עשיתם את זה, נכון?" פרצופה חושד.
"אמא" נייל השתנק.
"רואים עליכם, אני זוכרת את הימים הטובים עם בובי" היא חייכה.
"יותר מידי מידע" נייל עצם את עיניו, כנראה מנסה להוציא את התמונות שעלו לו לראש.
"אני חושבת שזה רומנטי" אמרתי.
לפתע מאורה הוציאה את הטלפון שלה, הוא צלצל.
"גרג" היא חייכה, "אני לא אפריע לכם יותר" חיוכה נמחק והיא ענתה לטלפון.
"כדאי שתדבר איתה, היא אמא שלך אחרי הכל" אמרתי לו, מלטפת את ידו.
"אין בעיה" הוא נישק אותי והלך, "רק אל תברחי לי".
"לעולם לא" חייכתי, צופה באופן בו הוא הולך. אני פשוט מאוהבת, פשוט מאוהבת. יש גבר יותר מושלם ממנו? יותר תומך ממנו? הוא פשוט האביר שלי, הציל אותי מלהיות מעריצה מטורפת וחולמנית ולהיהפך לנערה שלו- בתקווה שאני היחידה.

#מנקודת מבטה של ליז:

ישבתי עם ג'סי בחדר-ההלבשה של הארי, מדברות וצוחקות.
"אז מה את חושבת שיהיה במופע?" ג'סי פרצה באמצע השקט.
"שירים, גיטרה?".
"וחוץ מזה?".
"את הלהקה" התחלתי לחשוד, "ג'סי, למה את שואלת אותי כל-כך הרבה שאלות מוזרות?".
"משעמם לי" היא מלמלה, "נראה לך שייתנו לי לרקוד ברקע?".
"לא יודעת, אולי" שררה דממה, שקט מוחלט השתלט על החדר- עד שהארי נכנס.
"היי" הוא חייך, "אני יכול לדבר איתך?".
"כן, אתה יכול" ג'סי ענתה לו, מסמנת לו לשבת ליד ליז, "בבקשה- דבר".
"לא איתך ג'סי. עם ליז?" הוא צחקק.
"בבקשה, דבר".
"בפרטיות?" הוא ניסה לרמוז לה.
"זה בסדר, אני כמו כספת- לא תוציאו ממני כלום" היא חייכה.
"ג'סי" נתתי לה מבט מאיים והיא הלכה מיד.
"רק שתדעו" היא נעצרה בפתח הדלת, "אם אתם הולכים לעשות את זה אז…".
"שתקי כבר!" זרקתי עליה כרית והיא יצאה בצחקוק קל.
"כן" נאנחתי, מביטה בו.

#מנקודת מבטו של הארי:

"כן" היא נאנחה, מביטה בי בעיניה הירוקות הגדולות. אלוהים, כמה היא יפה.
"אני רציתי לשאול אותך- אני פשוט רוצה לדעת אם…".
"כן?" חיוך נראה על פניה.
"את כועסת עליי עוד? עשיתי משהו שהכעיס אותך?".
"חוץ מזה ששכבת עם 23 נשים? לא ממש".
"למה אני מרגיש כאילו יש איזו חסימה בינינו? כאילו אנחנו לא מדברים יותר כמו שהיינו פעם" שאלתי.
"לא יודעת, אולי תשאל את 23 הנשים ששכבת איתן".
"ליז" מלמלתי, "אני רציני".
"אני לא סלחתי לך עד הסוף לגבי כל העניין הזה, מפני שלא נהיה כועסים- לא מפני שסלחתי לגמרי" היא נאמה.
"אבל למה לא אמרת כלום?".
"לא חשבתי שזה חשוב לך" היא גמגמה.
"זה חשוב, את חשובה".