חיים בארץ ישראל – מנקודת המבט של אנה מוסקובי'ץ

היום היה היום הראשון שלי ללימודים וגם היום השלושים שלי בארץ ישראל , אני כאן כבר חודש ולא הכרתי חברות או חברים .
מאשה דווקא הכירה חברות היא כל היום מספרת לי עד כמה שירי ותמר מקסימות .
ורק אני כלום , נאדה יבש מידבר .
(אבל היתה ילדה אחת שהייתה נחמדה אליי בטח משום שגם היא חדשה …)
טוב בטח הבנתם את הנקודה …
למרות שהעברית שלי חלקה יש לי מבטה קל ברוסית , והעובדה הזו נותת במה ללעג במה שבה מככבת ילדה מעצבנת מהכיתה שלי ,
וזה בעצם מה שקרה :
אני ומשה הלכנו יחד לבית הספר משה לז1 אני ל ז2 .
כשנכנסתי לכיתה קפצה לעברי ילדה נמוכה ומתולתלת "מי את "? היא שאלה ובדיוק כשהתכוונתי לענות היא דיברה שוב " אני נטלי נעים מאוד "
"הי…" אמרתי ברתיעה קלה "אני אנה נעים מאוד " , "הא……….. את בטח מרוסיה יש לך מבטה כזה אניי אנה אניי מירווסיינקה " היא אמרה את זה במטא רוסי כבד מאוד המתולתלת צחקה בשובבות ואני רק חייכתי במבוכה .
הכיתה הייתה כבר חצי מלאה והתקווה בלבי שלא אני הילדה היחידה שחדשה התממשה ,
הייתה בפינת הכיתה עוד ילדה שלפי המבטים שנעצו בה כולם גם היא הייתה חדשה , חדשה ושונה , אני עוד איך שהוא נטמעתי בין כולם אבל היא היא הייתה שונה לחלוטין ממש עוף מוזר .

( אם תירצו לקרוא מי אותה הילדה?, למה היא מוזרה?, ועוד קראו את הפרק הבא!).