הממלכות 2

לאחר הסעודה הלכו כל הסועדים אל רחבת הריקודים והתחלקו לזוגות. לוסי שנאה את החלק הזה. נכון, כנסיכה היו הרבה בנים שרצו לרקוד עימה אך היא לא נהנתה מכך. מזווית עינה ראתה את אחותה עולה מהר אל הרחבה עם בחור צעיר מכוער למראה.כפי שהכירה את אחותה הוא בטח עשיר או משהו דומה. היא הסתכלה ימינה כשנער צעיר הציע לה לרקוד איתו את ריקוד "השועל",היא הסכימה.
***
זה כבר היה הריקוד העשירי שהיא רקדה עם אותו נער, שעכשיו ידעה ששמו הוא אדוארד. הוא היה רוזן צעיר,עשיר, וחביב למראה. הוא היה נחמד ולא הניח לה להפסיק לרקוד. למרבה פליאתה היא נהנתה.הריקוד נגמר. לידה היא ראתה את הנסיכה לאונורה צוחקת צחוק מתנגן להפליא עם בן זוגה לריקוד זה, שהיה הבחור שליווה אותה בכניסה לנשף. הנסיכה צחקה ונראתה מאושרת מהחיים. לוסי לא קנאה בה, הלילה היא הייתה מאושרת.
***
לוסי שכבה במיטתה ונזכרה בחיוך במעללי הערב. איך נהנתה לראשונה בחייה לרקוד, איך הופתעה כשאדוארד הודיע שהוא נשאר עם הוריו בארמון. הוא היה הידיד היחיד שלה. אי פעם. היא המשיכה במחשבותיה כשהרגישה שזוג עיניים מסתכל עליה. היא הסתובבה במהירות וראתה שאכן זוג עיני לילך מסתכלות עליה בחיוך. "תהיתי אם את יכולה להדריך אותי אל הספרייה", אמרה הנסיכה לאונורה, "אבל אני רואה שאת עסוקה". "לא,כבר אראה לך את הדרך", אמרה לוסי שהתעשתה במהירות. היא קמה ממיטתה והובילה את הנסיכה לאונורה במערך המסדרונות המפותל עד שהגיעו אל הספרייה. לוסי הבחינה בברק עיניה ובחיוך קטן שהזדחל אל פניה של הנסיכה. "אני מבינה שאת אוהבת ספרים", אמרה הנסיכה לוסי. "הם חבריי הטובים ביותר",אמרה הנסיכה לאונורה ונעלמה בין מדפיה העצומים של הספרייה. אמירה זאת הפתיעה את לוסי. לאונורה, עם חייה המושלמים אומרת משפט שעד לפני כמה ימים היה נכון לגבי לוסי עצמה! כמובן שהיום תפס אדוארד את תפקיד הספרים. מחשבה זאת מלאה את לוסי שמחה והיא חייכה לעצמה. מעניין אם גם לסוזן יש תחביב שהיא בורחת אליו ברגעי המתח… זה באמת כל כך קשה להיות יורשת הכתר? בעצם, למה אני לא יורשת הכתר? לוסי שאלה את עצמה את השאלה הזו אלפי פעמים, אפילו את הוריה שאלה פעם אחת. "היא נולדה חמש דקות לפניך", הם אמרו לה. "אז מה? חמש דקות זה לא הרבה זמן!"ענתה להם "וחוץ מזה אני יותר גבוהה ממנה ואנשים נוטים לחשוב שאני הבוגרת." אבל זה לא שינה להוריה דבר, מבחינתם סוזן היא הבכורה והיא תירש את הממלכה בבוא הזמן והם לא ניסו להסתיר זאת, בזמן שלוסי הייתה צריכה ללמוד דברים טיפשים כמו איך לדבר בנימוס או אילו הבעות פנים לעטות באילו מצבים, הייתה סוזן לומדת על ההיסטוריה של עשרת הממלכות, איך לנהל משא ומתן, אילו אנשים רוצים בטובתה, איך לזהות מורדים ועוד כל מיני דברים שיסיעו לה כאשר תוכתר להיות המלכה של הממלכה השנייה, לסוזן גם היו שמלות מפוארות יותר והיא קבלה כמה תשומת לב שרק רצתה. סוזן לעולם לא הייתה לבד, תמיד היו שומרי ראש שליוו אותה לכל מקום, הייתה לה גם משרתת צמודה שטיפלה בכל צרכיה גם בקטנים ביותר. אז אולי זה לא כל כך כיף להיות יורשת הכתר, אם אני הייתי היורשת בטח לא הייתי יכולה לבלות את זמני עם כל הספרים הללו… לא. היה אסור לה לחשוב מחשבות כאלה בסופו של דבר היא תישאר מי שהיא הייתה הנסיכה של איזליה, הממלכה השנייה. לפתע נזכרה בבהלה שלא כיבדה את הנסיכה לאונורה בצורה מספיק טובה. היא חיפשה אותה ברחבי הספרייה ולבסוף מצאה את הנסיכה יושבת על כורסה קטנה שלמטה מכבודה, שקועה בספר ולידה עוד ערימת ספרים גבוהה. נראה היה שהיא גומרת את הספר במהירות למרות שהיה עבה למדי. לוסי פנתה לחזור לחדרה כששמעה קול צלול ומתנגן, קולה של הנסיכה לאונורה, אומר "את יכולה להישאר אני אוהבת לשבת ליד מישהו בזמן שאני קוראת" לוסי הנהנה והתיישבה במהירות בכורסה לידה ובחנה במבטה את הנסיכה לאונורה שנראתה מוקסמת מהספר. היא ראתה איך לאונורה גומרת את הספרים אחד אחרי השני והרגישה את השינה נופלת עליה, היא נרדמה.