עיניים חומות 2

נכנסתי לכיתה, "איחרת",נבח המורה. משכתי בכתפי והתיישבתי במקומי. התכוננתי לדחוף את האוזניות לאוזניי ולשמעו מוזיקה עד סוף השיעור, כמו שאני עושה תמיד בזמן האחרון. אך פתאום נכנס תלמיד שמעולם לא ראיתי לפניי, הוא הביט ישר בעייני, נרתעתי. עיניו הגדולות והחומות היו לי מוכרות, מוכרות יותר מידי.
לפתתי את השולחן בחוזקה. דמעה בודדה ירדה על לחיי. "שלום אני מייקל" שמעתי אותו אומר, הרמתי מבט מהוסס לכיוונו
זה לא היה הוא.
לא השטן.
השטן שלי,
הדמעה הבודדת נהפכה לאחת, ועוד אחת. טמנתי את פניי בכפות ידיי. הרגעתי את עצמי, 'הוון זה לא הוא' דיברתי אל עצמי כמו משוגעת 'לא זה שפרץ ללא מפתח, ללא רשות, לכל חור בחייך, זה מישהו אחר, מישהו דומה' ניגבתי את דמעותיי, והרמתי את מבטי. עיניו של מייקל היו נעוצות בי במבט שואל, הסטתי את מבטי. כאב לי להביט בעיניו, שהיו כל כך דמות לשלו.
"טוב" המורה אמר "מייקל עכשיו ילך לדבר עם המנהלת ויחזור לפה בהפסקת צהריים, אנא קבלו אותו כאלו היה אחד משלכם, עכשיו בא נחזור למשוואה וויי שווה לחצי איקס…",
האוזניות נדחפו לאוזניי, והמוזיקה הרועשת השכיחה ממני את כל המחשבות.
ארוחת הצהריים אני עטופה במגן המוזיקה, השענתי את ראשי לאחור וניסיתי להרגע, סגרתי את עיניי. אך לפתע הרגשתי משהו נוגע בי, משהו חם. קפצתי לאחור, וראיתי את מייקל עומד מולי "את בסדר?" שאל,
"תעזוב אותי."
"אממ… אני יכול לשבת לידך?"
"אממ לא" חיקיתי את קולו והתכוננתי להחזיר את האוזניות למקומם.
"נו בבקשה! אני לא רצה לשבת לידן! " הוא הצביע על חבורת הסנוביות של הכיתה, שחייכו לעברו בשפתיים מלאות ליפסיטיק.
"והם?" הצבעתי על חבורת הבנים הסוטים, שהיו עסוקים בלתכנן בקולי קולות איך לפתוח לאחת הבחורות את החזיה.
"לא" הוא ענה, ושלח לעברי מבט חום מתחנן.
"בעיה שלך" עניתי לו,
"נו באמת? את יורדת לרמה כזאת של קטנוניות?" הוא שאל בליגלוג. הינה, גם הוא מתחיל כמו כולם, עם הגערות באופי שלי.
"אני לא קטנוניות!"
"אז מה אכפת לך?!"
"ככה לא באלי!"
"העיקה את אומרת שאת לא קטנונית!"
"כי אני לא!"
"אז מה אכפת לך?"
"אכפת לי!" שלחתי אליו מבט רושף, אבל הוא לא נרתע. הכנסתי את האוזניות למקומם וחרצתי לו לשון.