חלק מהנוף פרק 2

אנה לא ממש ידעה כמה זמן בדיוק היא עמדה שם בוהה בשער, אבל לאחר זמן מה היא מה היא התעשתה אזרה אומץ ,ונכנסה דרכו.
מבפנים הכל היה כל כך שונה ממה שהיא דמיינה , המקום היה כל כך מקסים אך עם זאת כל כך פשוט – אנה ממש לא הייתה רגילה לצורת חיים כזו , אמנם המקום היה גדול ביותר והיא אפילו חששה ללכת בתוכו לאיבוד , אבל הוא ממש מצא חן בענייה , משהוא בפשטות הזו קרץ לה מאוד וגרם לה לרצות להיות חלק ממנו .
היא בחנה בענייה את המקום וראתה בכל מקום כרי דשה נרחבים וספסלים הממוקמים מתחת לעצים שבילים בהם היו שתולים פרחים מקסימים שהדיפו ריח נעים .
עם כל היופי הזה, אנה עדיין הייתה לחוצה .
בראשה רצו המחשבות: לאן אני אלך ? מה אני צריכה לעשות? אולי אחכה? אולי אחפש את המזכירות?….
לפתע היא נזכרה, כי בתיקה מונחים דפי מידע לגבי מספר החדר שלה ומיקומו , גם מפתח היה לה שם, היא פתחה את התיק והוציאה את הדפים.
היא עלעלה בהם עד שמצאה מן מפה בה צוינו המקומות המרכזיים:
המזכירות בנין המגורים חדר האוכל ועוד כמה מקומות.
היא התלבטה אם ללכת קודם לחדר או למזכירות , ולבסוף החליטה ללכת לכיון המזכירות .
במדרגות שקודמות לבניין היא ראתה אישה שמנמנה, חגורת סינר לבן עם שיער שחור קצרצר .
האישה הלא מוכרת רצה לקראתה , "את אנה נכון?" שאלה ספק בציפייה "כן" ענתה אנה כמודה באשמה .
"אוי בואי דושנקה אני אראה לך אפוא חדר שלך " לאשה יש מבטא רוסי, חשבה אנה וצחקה בליבה על המבטא הכבד…
האישה החביבה נטלה את המזוודות הכבדות מידיה של אנה, וסחבה אותן בידיה שלה.
"יש לך שותפות, מקסימים" החלה לספר "הן כולן ממש מחכות לראות אותך " .
"מה ? באמת?" נדהמה אנה , "כמובן" ריקדה האישה הנחמדה שמאוחר יותר הציגה את עצמה בשם
טניה, אם הבית.
"אחיות שלך מחכים ליראות אותך, כל הבוקר הם אומרים לטניה, אפוא אנה ?, תאמיני לי הם עשו לי חור בראש כמו שאומרים"..
"סליחה" אמרתי כשנכנסנו לבניין המגורים, חשתי צורך להתנצל על כאב הראש שנגרם לה בגללי , יותר נכון בגלל אחיותיי.
"לא צריכה מבקשת סליחה מטניה דושנקה" נזעקה טניה , "טניה מבין שאחים שלך דואגות לאנה "!!!
"אהה " ………. צחקתי "חשבתי שאת כועסת" , "איך טניה יכולה להיות כועסת על חמודה כמוך!".
את שאר הדרך העברתי בשקט בזמן שפסענו במסדרון ,ואז טניה קראה "הנה חדר 385- זה חדר שלך".
היא פתחה את הדלת … ואני שציפיתי לחדר מלא בנות צווחניות שישאלו אותי איך זה לחיות באמריקה (זה מה שקרה לשלי , אחותי), קיבלתי חדר שומם….
" מה אני לבדי בחדר?" שאלתי באכזבה "הרי אמרת שיש לי שותפות נחמדות"…
"לא לא דושנקה" , אמרה טניה "הם בחדר אוכל את בנתיים תנצלי את הזמן שיש לך ותסדרי את החפצים לך במקומות שלם בסדר חמודה של טניה?",
היא המשיכה "זאת מיטה שלך" היא הצביעה על מטת יחיד בפינת החדר ש בקיר הסמוך לה היו עו 2 מיטות, אחת מכל צד .
" המיטה הסגול היא שלך ,הבנות בחרו צבע למצעים הן מכוות שאת לאהוב את הצבע"
"אני אוהבת אותו" אמרה אנה במלא הכנות .
"טוב דושנקה " טניה בסיפוק, "עכשיו טניה ללכת ולהשאיר אנה מסדרת את החדר ".
אנה פתחה את פיה כדי לומר דבר אך טניה כבר סגרה את הדלת אחריה, והשאירה את אנה לתהות מה היא הולכת לעשות עכשיו.