וואן שוט : זאיין – לליאור ( או 'מאוהבת במאליק' ..)

" ליאור , מושלמת שלי , אולי תסתמי את הפה ?!" צרח עלי זאיין ,
" לא באלי . אני אוהבת לחפור – כמו שאני אוהבת אותך ." אמרתי לו , בלי לשלוט על הפה שלי ,
" ליאור ? אוהבת ? מה קורה איתך ?" שאל זאיין . נזכרתי – הוא לא אוהב אותי . זאת אהבה חד- צדדית .
זאיין הבהיר לי את זה ממזמן .
" מה ?" שאלתי אותו , כאילו אני לא איתו . כאילו הראש שלי רחוק מכאן . כאילו אני לא שמה לב לכל תנועה שהוא עושה , כמו החיוך שלו – שנפרס על כל פרצופו וגורם לי לפרפרים ולהתרגשות בבטני .
" לא חשוב ." ענה לי וחיבק אותי , אני כ"כ רוצה שזה יהיה יותר מזה .
" נו , איך בהקלטות ?" שאלתי אותו בחיפזון , מנסה להעביר נושא , " אתה הפסקת לעדכן אותי !" צווחתי וזרקתי עליו כרית לבנה .
" אה , " אמר בערמומיות , " גברת , אני חייבת למחוק את החיוך הזה !" צחק זאיין .
" לא , " צרחתי בחוזקה , " אני אחריש אותך לפני , ואז לא תוכל לשיר , שזה אומר שתאבד את הקריירה , ואז הארי יבוא — " זאיין סתם את פי עם ידו , פזלתי לכיוון ידו – מנסה לגרום לו לצחוק ,
" אני אומר לך — " זאיין קטע את משפטו בצחוק , " דיי !! את מחרפנת אותי !"
תלשתי באי-רצון את ידו , " אני אוהבת לחרפן . מה אתה מוצא בי בכלל ?" שאלתי וציפיתי לתשובתו ,
" ממ .. מה אני מוצא בך ? שאלה טובה .. אולי זה – את מושלמת !" צרח , וקפץ עלי בחיבוק ענקי . ידידותי .
" זאיין .." מילמלתי ודמעות נזלו לי מהעיינים . הוא רואה בי ידידה .
זאיין עצר את החיבוק והרחיק אותי ממנו , הוא אחז בכתפי והביט בי , " מה קרה ?" שאל , מבוהל , " מה קרה ליאור ? למה את בוכה ? " הטיח בי בפניקה .
" אתה לעולם לא תבין ! הכל בגללך !" צרחתי עליו , התקפלתי לשניים וברחתי מהחדר בבכי .
" ליאור .." נשמעה צרחתו של זאין מהחדר , לקחתי את תיקי מהסלון ודהרתי במדרגות .
רצתי ברחוב הסואן . מוחה את דמעותי שירדו כמו הגשם , (הערת הסופר – אני אוהבת גשם !! )
" ליאור !!" נשמעה צעקה עמומה , לא הבטתי אחורה . ידעתי שהוא רודף אחרי .
הגברתי את ריצתי וברחתי לבית העץ הישן שלי , אם הוא ימצא אותי אני יכולה לנסות לברוח .

" אוי , בייב .." אמר זאין וחיבק אותי , " למה לא אמרת את זה מקודם ?" שאל ודמעות טיפסו בעייניו ,
" למה לא אמרת לי שאת מחבבת אותי , במובן של .. חבר ?" גימגם .
" כי אני לא יכולה !! אתה לא אוהב אותי בחזרה .. " אמרתי לו ,
" אבל .. אני כן ." אמר זאיין ונישק אותי .
התעוררתי מהחלום , בוכייה . זה היה חלום – לא אמיתי .
לקחתי את הטלפון שלי וצילצלתי לזאיין –
" הלו ?" נשמע קולו של זאיין מהקו השני , הערתי אותו .
" זאיין ? תבוא ." אמרתי לו , צרודה מבכי .
זאיין כנראה שמע שזאת אני , " בייב .." וניתק .
אני כ"כ צריכה אותו עכשיו . את החיבוק שלו , החם והאוהב , את החיוך שלו , שירגיע אותי , העיינים החומות שלו , שיאשרו לי ששווה לחכות לו . אני מאוהבת . אוהבת את מאליק .

דפיקה נשמעה בדלת , " זאיין ?" שאלתי , מקווה ,
" תפתחי כבר !!" צווח זאיין . העברתי את ידי על הידית ופתחתי .
זאיין פרס את ידיו וחיבק אותי . הוא ליטף את שיערי השחור .
" את מהממת . " אמר לי ונשק למצחי ,
" לא בדיוק ." לחשתי , גררתי אותו לחדרי .
נשכבנו על המיטה שלי , הוא חובק אותי בעדינות .
" אני מת עלייך ." לחש לתוך אוזני .
" זאיין . אני כל כך אוהבת אותך ." אמרתי לו ועצמתי את עיני . אפופה בתחושה חמימה .
לא רציתי להיגרר לחלום , רציתי להמשיך להרגיש את בטנו של זאיין הצמודה לגבי , את היידים החסונות שלו חובקות אותי מאחורה , את רגליו שהתככחו ברגלי , את אצבעותיו שלחצו את אצבעותי .
התחושה הייתה שיכורה , " אני שיכורה בגללך . שיכורה מזאיין ." לחשתי לו , אני יודעת שהוא ער .
לא חשבתי על ההשלכות שיהיו לכך בבוקר .. פשוט אמרתי לו את זה .

" פרינסס שלי , בוקר ." שמעתי לחישה עדינה ,
" זאיין ?" שאלתי ופתחתי את עיני ,
" כן , מושלמת . הכל בסדר ?" שאל בדאגה ,
" הכל בסדר – עכשיו שאתה פה ." אמרתי לו , הוא הביט בי מבולבל ,
" אני מצטערת , " אמרתי לו , וחפנתי את לחייו , " אני לא יכולה יותר ." התרוממתי בשביל להצמיד את שפתינו , אבל דבר עצר אותי . זאיין . הוא הביט בי והשכיב אותי בחזרה למיטה , " את הנשיקה הראשונה – אני עושה ." לחש והצמיד את שפתינו , הוא נישק אותי בלהט . הוא התאים את תנועותיו אלי , נושק לי בחוזקה . השפתיים שלנו , כאילו התאימו מראש. כ"כ משכר , אני שיכורה ממנו .
הוא עצר כדי ללחוש לי , " אני אוהב אותך . כ"כ . בייב שלי ." הייתי בעננים .