הילדה עם קול הזמיר / פרק 10 .

" את בטוחה שהוא לא זיהה אותך "? שאל מולוק בזמן שאני עומדת מול המראה ומסרקת
את שערי הלבן , צבעתי אותו שהייתי קטנה , הייתי יותר מידי מושפעת מהילדים שהיו צובעים
את השער שלהם בגיל קטן , אבל עכשיו הוא הצבע דווקא הולם אותי בדיוק במקום המתאים .
" אני בטוחה מולוק , אם הוא היה מזהה אותי הוא היה קופץ עלי בהזדמנות היחידה שניתנה
לו " נשמתי לרווחה , נדמה לי שקצת התקררתי ללכת בגשם הזה , עננים הייתי צריכה להקשיב
לכם " הרי לא ראית את הראיון שלו ? הוא כתב עלי שיר , אפשר להבין שהוא מתגעגע אלי " התקרבתי
אל המיטה והסתכלתי על הצג כדי ליראות כמה זמן אני ומולוק מדברים , רבע שעה לא פלות ולא יותר .
התחלתי לקלוע את השער שלי לצמה בזמן שאני מסתכלת לבחוץ ורואה את הגשם שוטף הרחובות ,
מרגישה את הריח של הגשם הראשון , מסתכלת על הציפורים העפות בשמיים ומחפשות להם מקום
להסתתר , במיוחד שאני רואה את המכונית של הבסיס עומדת מול הבית שלי ואחת מן השומרים
מציץ מן החלון הקדמי עם משקפת ביד , אולי תעופו מפה ?
נופפתי להם , הוא הוריד את המשקפת קצת מעיניו , חייך ונופף אלי בחזרה , אחרי מספר שניות קרב
שוב את המשקפת בחזרה לעיניו , כן , לא חשבתי אחרת .
" כמה זמן זה ימשך מולוק "? שאלתי בזמן שחברתי את הגומייה לצמה העבה שעשיתי , אני אוהבת
ללכת עם צמה לצד , זה מאוד הולם את הלוק של ה"פריקית" שאני מנסה לשמור עליו .
"אני לא בטוח הולי ג'יי " נאנח מולוק , טיפות הגשם טיפטפו על חלוני , היה אפשר לשמוע את הקול
הנוצר של טיפות המים בפלסטיק הלבן , נשמתי לרווחה והפנתי את מבטי לכיוון החלון , חושך שרר
בחוץ , הדבר היחיד שנתן אור ברחבות היו הברקים , ולחשוב שאני לבד בבית .
" מולוק יש מצב את מבקש מחיליי הבסיס להכנס אלי לבית ? אני פשוט מגיל קטן יש לי פחד
מברקים , וחשבתי אולי להכין להם משהו לאכול "? מולוק צחק , היה אפשר לשמוע את השמחה
בקולו , לעולם לא חשבתי שאני אגיד למולוק להכניס את השומרים לבית שלי , תמיד רציתי להיות
לבד ואף פעם לא בקשתי מהם להכנס לבית , אבל הברקים , העושים את האור בחוץ , הרעש
שלהם והצורה מפחידה אותי תמיד , הייתי רוצה לחזור לימים האלו שהייתי יושבת עם דילן על
המיטה שלו , מפוחדת ורועדת , הוא היה מביא שמיכה ענקית וחמה ועוטף אותנו ביחד , הוא היה
מנשק אותי כדי להשכיח ממני את הרעש של הברקים , תמיד הייתי מתחננת לברקים לבוא כדי לחזור
לאותו מצב שישבתי עם דילן , הוא היה מחייך ומתחיל לספר לי אגדות שהוא היה ממציא , כותב איתי
שירים , מלמד אותי ג'יטרה וכול זה היה מוסיף קמצוץ של חיוך שובב על פניו .
" אין בעיה , להתראות הולי ג'יי , נתראה למחרת " נתק במהירות מולוק את השיחה וקמתי לעבר
החלון והסתכלתי לעברו , מהמכונית הגדולה והשחורה שאני מול ביתי יצאו שני שומרים , אחד השומרים
דיבר כנראה עם מולוק בפלאפון והשני הוציא תיק ענק מהתא המטען , הוא הרים את מבטו לכיוון החלון
שעמדתי בו ונופף לעברי , חיוך במהירות התפשט על פניי ורצתי במהירות במדרגות לעבר הדלת .
פתחתי במהירות את הדלת והסתכלתי על השעון למעלה , כבר אחרי חצות ואני אמורה ללכת לישון
כדי להשכיח ממני את הזיכרון הילדות , ולהתעורר מחר לעוד יום חדש ומיוחד .
" לילה טוב הולי ג'יי " נכנס אחד השומרים דרך הדלת , הקול שלו היה נמוך ונשמע מגונן , הוא חייך
אלי והוריד את הכובע שלו מראשו , היה אפשר לראות את שערו הרטוב שעומד כלפיי מעלה , בצבע
זהוב ועיניים שלא מן העולם הזה , צבען היה ירוק כדשא בעונת הקציר , אחריו נכנס עוד שומר ,
הוא היה דומה לו , רק צבע שערו היה חום " אתם אחים "? פקחתי את עיניי לרווחה .
" כן , תאומים לא זהים " הוא הנהן והוריד את המעיל עור הענק שלו והשליח אותו על הקולב שנמצא
ליד הדלת " רואים , התרצו משהו לשתות ? התכוונתי להכין לי תה , ובכן רוצים קפה "? שלבתי את
אצבעותיי והרכנתי את ידיי מטה ורכנתי קדימה , השומר הראשון הסתכל על השומר השני והם
הנהנו בשקט " קפה וניל , שתי סוכר " הוא הצביע בידו , הנהנתי והלכתי לכיוון המטבח שאני
שמה קומקום להתחמם " תודה שאתם שומרים עלי , יש לי פחד מברקים " אמרתי בזמן שאני
בוחשת את התה שהכנתי ומגישה להם שתי כוסות קפה " תודה " אמר השומר הראשון בעודו מנגב
את ראשו עם מגבת לבנה שהנחתי על הספה ,אני מהנהת ושמה על מגש כמה כרכים שהכנתי בשבילם
ושתי קערות סלט , את המגש הנחתי על השולחן והתחלתי לעלות לכיוון החדר שלי " לילה טוב "
אמרתי בשקט ונכנסתי לחדר , סגרתי את החלון שהיה פתוח והוילון התעופף באוויר , נכנסתי אל
המיטה שאני לוגמת מן התה , כיסתי את עצמי בשמיכה עבה ונסתי להשכיח ממני את המחשבה שאני
לא לבד בבית .