הקוסמים הלא ידועים פרק 4

פרק רביעי: החור השחור
רחבה ענקית של צבע שחור נגלה לעינהם. "אני פוחדת," אמרה מור. כולם הסתכלו בה מפוחדים גם הם. "אתם בטוחים שכדאי להיכנס?! אתם לא יודעים מה יהיה שם בפנים." אמר אלון "שטויות, קדימה!" אמר אביב והכניס את רגלו אל תוך הדלת הזעירה. מהרגע הזה הכל קרה במהירות. נשמע קול מחריש אוזניים וכולם נשאבו לתוך הדלת. הרעש המשיך והמשיך והילדים אטמו את אזניהם. הם הסתובבו והסתחררו בין כל מיני צבעים משונים שחלפו במהרה על פניהם. פתאום הכל נהיה שקט. הם נמצאו בתוך קילומטרים על קילומטרים של צבע שחור עז. הכל חשוך מסביב. הרעש הנוראי עבר…
"יש פה מישהו? מריאן? מור? אביב? הלו!!!!!" צעק אלון אל תוך החשכה. "אלון?" קראה מריאן, מפוחדת. "כן זה אני. איפה את?" "למה אין פה אור?" שאל אביב בצרחה שהקפיצה את כולם. פתאום, כאילו החושך נענה לבקשתו של אביב, הסביבה הוארה במקצת. (אם משהו כזה יכול לקרות בכלל) וכולם יכלו לראות אחד את השני. מור אחזה בחוזקה בידו של אביב, כאילו היא מפחדת שפתאום תיפתח תהום עמוקה ברצפה מתחת לאביב והוא ייפול לתוכה. לעומת זאת, אביב נראה כאילו הרגע הוא היה בלונה פארק. "מה זה פה? איפה אנחנו? מה קורה כאן?" שאלה מור בדאגה. "אמא'לה, זה הרגיש כאילו עפנו לחלל." אמר אלון. "בואו ננסה להתקדם. אולי נראה משהו." "נראה לך שנצליח לראות משהו ברקע השחור הזה?" אמרה מריאן. הם התקדמו אל תוך החשכה. "מוזר שאמא שלך חשבה שזה מחסן. כאילו היא ראתה משהו אחר מאיתנו, או שהיא פשוט לא רצתה להגיד." אמר אביב למור. לבסוף ראו הילדים עוד פתק במרחק. הם הלכו זמן שנראה כמו נצח עד שהגיעו ואלון התחיל לקרוא:

עברתם את השלב הראשון בדרך למטרה. זוכרים את הפתק הראשון? נסו לגלות מהי המילה המחוקה. בהצלחה!

"איזה מטרה בדיוק?" שאל אלון. "מה זה משנה? איפה הפתק? תוציא אותו." אמרה מור לאלון ששלח יד לכיסו והוציא פתק מקומט. "מילה שמתחילה בקו…" "אולי קופים?" אמר אביב. אף אחד לא צחק. "יש לי מילה, אבל היא קצת מטורפת." אמרה מריאן. "יותר ממה שעברנו עד עכשיו? אין מצב." אמר אביב. מריאן חייכה ואמרה: "בסדר. נראה לי שהמילה היא קוסמים."