דנהXזאיין
איך יצא ממש השקעתי
להמשיך??♥♥♥

הגורל שלנו-פרק 2-הטיסה

דנהXזאיין 05/11/2012 1085 צפיות 13 תגובות
איך יצא ממש השקעתי
להמשיך??♥♥♥

הגורל שלנו-פרק 2

לקחנו את המזוודות מהחדר וסחבנו אותם לכיוון דלת היציאה, אמא באה עם המזוודה שלה לכיוון הדלת, ווידאנו שלקחנו הכל. אמא התקשרה למונית ויצאנו מהדלת עם המזוודות אמא סגרה את דלת הבית עם מפתח, פעם אחרונה הסתכלנו על בייתנו,על הגינה,שלא נראה יותר.
לאחר כמה דקות המונית הגיעה , התקדמנו לעבר המונית הנהג יצא ועזר לנו להרים את המזוודות ולשים אותם לבפנים, נכנסנו אל המונית והתחלנו לנסוע, כל הנסיעה הסתכלנו על החלון לעולם לא נשכח את העיר הזאת, ואת הארץ הזאת היא תישאר בליבנו. לאחר חצי שעה הגענו לנמל התעופה ירדנו מהמונית ולקחנו את המזוודות הלכנו לכיוון התור הארוך שהיה וחיכינו, לאחר 10 דקות התפנה התור הארוך אמא נתנה לפקידה את הכרטיסים לטיסה והם החזירו לנו מסמכים ועברנו, הלכנו לכיוון המטוס, אנחנו לא ידענו לאן אנחנו נוסעים אבל אמא ידעה, עלינו על המטוס, והתיישבנו במספר שכתבו לנו במסמכים, לאחר כמה דקות המטוס התמלא, נער בין גילנו בא לשבת לידינו "אנחנו ממריאים, נע לחגור חגורות!"הודיעו. חגרנו את החגורות, שמנו עלינו אוזניות והאזנו למוזיקה, כמה שעות עברו, הבחנו שהנער שישב לידינו הסתכל עלינו במשך כל הטיסה הוא לבש בגדים שחורים וכובע על הראש שהסתיר את שיערו והחזרנו לו מבט, והסתכלנו עליו,הסתכלנו על העיניים שלו עיניו היו בצבע חום כהה הסתכלנו עליו למשך מספר דקות והיה נראה כאילו עיניו משתנות והופכות מחום כהה לאדום כצבע דם. ממש נבהלנו, בטח זה סתם בגלל השמש! חשבנו לעצמנו. הסתכלנו דרך חלון המטוס ראינו מלמטה טירה ענקית ומפוארת , הנוף היה ממש יפה מלמעלה, "אנחנו נוחתים עכשיו!" הודיעו. המטוס נחת על הקרקע רק לאחר כמה דקות. השתחררנו מהחגורות והסתכלנו על הנער שישב לידינו הוא לקח את המזוודות שלו והלך במהירות לכיוון תור האנשים שירד מן המטוס, הסתכלנו עליו עד שלבסוף הוא נעלם מעינינו כאילו ולא היה. לאחר הנחיתה לקחנו את המזוודות וירדנו ממנו, "וואו כל כך יפה פה!" אמרנו התבוננו מסביבנו הכל היה כל כך יפה ומפואר. אמא התקשרה למונית חיכינו כמה דקות והמונית הגיעה במהירות נכנסנו אליה עם המזוודות ונסענו ,לא ידענו לאן נוסעים אבל לא שאלנו, נגלה את זה לאחר שנגיע. לאחר כמה דקות הגענו, לא האמנו למראה עניינו הגענו לטירה הענקית והיפהפייה שראינו "אמא אנחנו נגור פה?" שאלנו אותה מופתעות. "כן. זאת הממלכה שלנו" ענתה לנו אמא בחיוך, שמחנו שלפחות נגור בטירה, רצנו במהירות לפתח הטירה נכנסנו דרך השער הגדול שעמד בחוץ בפנים הייתה גינה יפה עם פרחים,עצים,ומעיינות, עברנו דרך הגינה והגענו לדלת הגדולה שעמדה מולנו פתחנו אותה ומבפנים הכל היה מפואר, הרצפה הייתה חלקה,החלונות היו גדולים, החדרים היו ממש גדולים, בפתח הכניסה עמדו משרתים שלבשו חליפות שחורות,אמא נכנסה מיד אחרינו המשרתים לקחו את המזוודות שלנו "תעקבו אחרינו" הם סימנו לנו עקבנו אחריהם והם הובילו אותנו לחדר מפואר ממש גדול, הבנו שזה החדר שלנו, לקחנו את המזוודות מידיהם של המשרתים וסגרנו את דלת החדר. פתחנו את המזוודות והוצאנו בגדים פתחנו את הארונות והם היו ממולאים בשמלות,בגדים, ותכשיטים מיקמנו את הבגדים שלנו בפנים, יותר נכון זרקנו אותם וסגרנו את הארון "אני לא מאמינה! אנחנו כל כך עשירות!" אמרה קלואי. "בנות! בואו לארוחה" שמענו את אמא ממרחקים קוראת לנו, פתחנו את הדלת ויצאנו מחדרינו ניגשנו לכיוון שולחן האוכל, הסתבר שלבסוף הגענו לחדר אחר "איפה חדר האוכל?" שאלנו את השומר שעמד קרוב לידינו. "תלכו ישר ותפנו שמאלה" אמר השומר, התחלנו ללכת לפי ההדרכה שנתן השומר והגענו לשולחן האוכל הוא היה כל כך ארוך שזה הספיק לשלושים איש לפחות, התיישבנו באמצע השולחן הארוך עם אימנו,וחיכינו לאחר כמה דקות באו כמה מלצרים עם צלחות גדולות והניחו אותם על השולחן, טעמנו מן האוכל הוא היה כל כך טעים! סיימנו לאכול לאחר חצי שעה, וקמנו "חכו, שבו!" אמרה לנו אמא, חזרנו לשבת ופשוט הקשבנו לה. "אבא שלכן היה מלך, הוא נהרג ע"י משהו לא ידוע, אף אחד עדיין לא גילה רציתי להסתיר את זה ממכן אבל לא יכולתי הארץ הזאת זקוקה לכן לנסיכות, מעכשיו תצטרכו להתנהג באחריות לתפקיד, ללמוד נימוסים,להיות מסודרות וכל הדברים הקשורים לנסיכות, עוד יומיים יהיה נשף אתן תצטרכו ללמוד לרקוד, ולהכיר את כל הנסיכים והנסיכות שיבואו לנשף מהארצות האחרות" אמרה לנו אמא, היינו ממש מסוקרנות לגבי אבא תמיד רצינו להכיר אותו,לדעת עליו, אנחנו רוצות לגלות איך הוא נרצח ומי רצח אותו. "אמא! זה בסדר התפקיד ממש קל לנו, נסתדר" אמרנו לה. "זה ממש לא קל! מחר על הבוקר יבוא מורה לריקוד הוא ילמד אתכן איך לרקוד!" אמרה לנו אמא שמבט רציני עלה על פניה. הסתכלנו על מבטה של אמא היא הייתה ממש רצינית לגבי זה, לאחר 5 דקות של דיבור קמנו מהשולחן והלכנו לטיול סביב הארמון,הסתובבנו לנו קצת בארמון ליראות את ביתנו החדש עדיין לא התרגלנו לזה שאנחנו נסיכות "את מאמינה שאנחנו נסיכות?" שאלה קלואי בהתלהבות את ג'יין "עדיין לא הצלחתי להתרגל לזה אנחנו עשירות נוכל לקנות כל מה שבאלנו בגדים,תכשיטים.." אמרה ג'יין שהמשיכה את הרשימה שלה "כן! אני יוכל לאכול הרבה מאוד ממתקים ועוגות!" אמרה קלואי שעיניה נצצו משמחה.
הלכנו לכיוון החדר שלנו והתיישבנו על מיטותינו משב רוח קריר נכנס לחדר היה ממש נעים.
לקחנו את הטלפון והתקשרנו אל משי חברותינו הטובות ביותר, לא שכחנו אותם ולא נשכח! חייגנו אל המספר והמתנו.
"הלו" אמרה משי.
"משי! זה אנחנו! מה קורה?" אמרנו לה בהתרגשות שמחנו לשמועה את קולה.
"ג'יין קלואי כל כך התגעגענו אליכם" אמרה משי בשמחה.
"התגעגענו? יש איתך עוד משהי?" שאלנו אותה.
"כן שיר נמצאת איתי, אנחנו כל כך מתגעגעות אליכם איך אתן? איפה אתן גרות?" שאלו שיר ומשי.
"אנחנו בסדר עדיין לא התרגלנו לכך שאנחנו נסיכות ואנחנו גרות בארמון כל כך גדול ויש לנו כל כך הרבה משרתים, עוד יומיים אנחנו עורכים נשף כל הנסיכים והנסיכות יבואו לפה נצטרך לרקוד" אמרנו.
"וואי כל כך כיף לכן, אתן בטוחות שתהיו בסדר בריקודים כי אנחנו יודעות שאתן רוקדות גרוע ובמיוחד את קלואי!" אמרו שיר ומשי.
"אנחנו נהיה בסדר בשביל זה אמא הזמינה לנו מורה לריקוד ישר על הבוקר" השבנו לשיר ומשי.
לאחר חצי שעה של דיבור בטלפון עם משי ושיר סיימנו את השיחה, השעה הייתה כבר מאוחרת הלחנו להתקלח כל אחת נכנסה לחדר אחר, והתקלחנו לאחר חצי שעה כל אחת סיימה להתקלח.

נקודת המבט של קלואי:
לאחר הטיסה נחת המטס והגענו לפה, זה הוביל אותנו לארמון ענק ויפה, אני כל כך שמחה שאנחנו נסיכות וממשיכות את המלכות של אבינו אבל מצד שני אני כל כך התגעגע לחברותינו הטובות שיר ומשי דיברתי עם אמא על התפקיד שיש לנו בתור נסיכות אנחנו צריכות לרקוד ואני ממש גרועה נראה איך אני ישתפר בעזרת המורה שיבוא מחר בבוקר לאחר הסיבוב שעשיתי עם ג'יין סביב הארמון כבר התחיל להחשיך החלטתי ללכת להתקלח לאחר חצי שעה סיימתי יצאתי מהמקלחת ועטפתי את המגבת סביב גופי וייבשתי את השיער ואז לבשתי עליי פיג'מה והלכתי לכיוון חדרי.

נקודת המבט של ג'יין:
כשאמא בישרה לנו שאבא היא מלך ואנחנו ממשפחת המלוכה הייתי כל כך מופתעת לא ידעתי את זה על אבא בעצם אני לא יודעת עליו כלום אני ממש רוצה לדעת על עברו. הייתי כל כך עצובה על עזיבתנו אני יתגעגע למשי ושיר החברות הכי טובות שלי זה לא יהיה אותו הדבר בלעדיהם. לאחר נחיתת המטוס הגענו, נסענו לכיוון הטירה הענקית והיפה שהפכה לביתנו החדש הסתובבנו סביב הארמון הענק, כדי להכיר את סביבתנו יותר טוב, אמא דיברה על תפקידינו כנסיכות, לא ממש הקשבתי לה רק חלמתי על הבגדים והתכשיטים שהיו לי ועל נסיך חתיך שאני יכיר בעתיד רק על זה יכולתי לחשוב, לאחר שירד החושך הלכתי להתקלח התקלחתי כחצי שעה ולבשתי עליי פיג'מה ייבשתי את שיערי והלכתי לחדר קלואי כבר חיכתה בפנים היה מאוד קריר בחדר אז סגרתי את החלון ונכנסנו למיטה.

פתאום קמנו מסיוט שעיניים גדולות ואדומות כצבע דם הסתכלו עלינו הרגשנו משב רוח חזק מאחורינו והסתובבנו לאחור החלונות היו פתוחים. סגרנו את החלונות ומשב הרוח הפסיק הסתכלנו לקדימה וראינו דמות שחורה שרק עיניה בלתו הם היו כל כך אדומות אהה צעקנו כל כך חזק.
פתאום התעוררנו מהסיוט משב רוח נשב על גבינו הסתכלנו והחלונות היו פתוחים,
"אני סגרתי את החלונות!" אמרה ג'יין בבהלה. סגרנו אותם במהרה ליבנו דפק כל כך חזק כי זה בדיוק כמו שקרה בסיוט הסתובבנו לאט לקדימה וראינו את הדמות השחורה שעמדה מולנו,
שפשפנו מהר את עינינו והדמות נעלמה מעינינו כאילו שמעולם לא הייתה.


תגובות (13)

ייצא מושלם אני מאוהבת בסיפור שלך ! אני לא יכולה לחכות כבר לפרק הבאא .. תמשייכי ומהרר ♥

05/11/2012 13:25

תודה חח♥♥♥ אני ימשיך מחר :))

05/11/2012 13:26

אחותי תמשיכי מתה על הסיפור הזה לא קשור שאת אחותי חחחחח!!! אהבתי את הסיוט! חחח

05/11/2012 13:38

תןדה חח אבל אני לא יודעת עם להמשיךךך בקושי אף אחד קורא :(((( עד שיהיו לי עוד 5-4 תגובות אני ימשיך!! :?

06/11/2012 05:18

יואואו תמשיכי דחוףףף ואת ממשיכהה!!! סיפור מהמם הסיוט היה מפחיד אני מאוהבת בסיפור הזה ןן..
נ.ב תמשיכי!!!

06/11/2012 06:26

וואו יצא לך ממש יפה ♥ (: תמשייייכי !
ובקשר לסיפור שלי זה לא משנה לך עם איזה דמות להיות נכון ? כי זאין תפוס

06/11/2012 06:30

כןן לא משנה ליי אז תעשי ליאמי המאמי♥♥ חח :))

06/11/2012 06:31

דנהXזאייין הסיפור מדהים קראתי אותו שוב ואת חייבת פשוט חייבת להמשיך !

06/11/2012 09:09

נונונוננונונו את חייבת להמשיך אבל !!! זה יפה !

06/11/2012 11:45

דנה הסיפור מושלם(בלי קשר שאנחנו חברות אין פרוטקציות)תמשיכי מהר ואני אהבתי את הסיוט ואת הנער במטוס נשמע חתיך חחחח דנה אני חולה אז בקיצור אני מחכה להמשך ושרשמתי תבעיה שלי שאני לא יכולה להחליט על הבנים אמרו לי שככה זה דיירקשנית לא יכולה לשפוט אחרי הפייב שלה אז אני סוג של ככה אומרים לי שאני דירקשנית חחח

06/11/2012 22:32

תודה :) ומה קשור דירקשנית זה מי שאוהבת את הלהקה מה קשור עם הפייב שלה קיצא אל תדברי איתי על זה חח (רק בבית ספר שהיה לי על מי להוציא עצבים ) חח

07/11/2012 06:51

פרק מדהים! הייתי מרותקת למסך, את כותבת ממש יפה והעלילה מתפתחת בקצב ממש טוב! רק דבר אחד קטן הפריע לי… הרעיון של לכתוב מנקודת המבט של שתי הבנות בו זמנית הוא מקורי ומעניין אבל אני מציעה לך בחור דמות אחת ולכתוב את הסיפור מהצד שלה, זאת אומרת: את יכולה לכתוב "הלכנו, עשינו"וכ'ו אבל זה נשמע די מוזר כשאת כותבת "חשבנו, אמרנו…"
זה נראה כאילו הן מישהי אחת שמדברת על עצמה כאילו היא שתי אנשים…
בכל מקרה נורא אהבתי את הסיפור שלך ואני רצה לקרוא את ההמשך, מקווה שלא נעלבת או משהו כי זאת באמת לא הכוונה…
3> נעמי :)

11/11/2012 11:30

סיפווור מוששלם ((: חחחח תמשייכי ואין לי עוד מה להגיד כי הכל אמרו לפניי רק שיש לך כישרון מדהים (:

17/11/2012 04:08
13 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך