זיו, פרק 1

״תגידי, היה אתמול מבחן?״
״למה את שואלת?״
״לא הייתי אתמול.״
״אני גם לא הייתי.. תשאלי את לוטם.״
זיו ואיילה טיילו קצת בבית הספר. שתיהן בנות שתים עשרה וקצת, והן בין הילדות הכי גדולות בשכבה שלהן. כיתה ו׳, אתם יודעים. הן מקסימות אבל חייהן לא קלים. והן גם לא ממש מקובלות. או יפות במיוחד.
הן הבחינו בארי, ילד מהשכבה שלהן, חולף על פניהן.
״הוא די חתיך,״ אומרת איילה.
״ממש,״ אומרת זיו. האמת שהוא מצא חן בעיניה מאוד, אבל היא פשוט לא רצתה להגיד את זה.
״אני חושבת שתתאימו.״ אומרת איילה.
״תשתקי,״ אומרת זיו ודוחפת אותה קלות. ארי היה בלונדיני, עם עיניים כחולות. הוא לא ממש מקובל אבל ממתי זה אכפת לזיו?
אורה, חברתה הטובה ביותר של זהר, בדיוק הגיעה. היא הייתה די נמוכה, עם שיער מתולתל ועיניים חומות. היא חיבקה אותה חיבוק קצר. ״הכל בסדר?״
״כן,״ אומרת זיו. ״איילה התאהבה בארי.״
״ארי? מ-ו3?״ שואלת אורה בהפתעה.
״תהיי בשקט, זיו, או שאני אשדך ביניכם.״ אומרת איילה וצוחקת. ״בואי, אורה. יש לי אייפון חדש ואת חייבת לראות מה הורדתי!״
אורה החזיקה בידה של איילה והן הלכו להן לכיתה של איילה, ו1. אבל זיו נשארה, והיא לא יכלה שלא לחשוב, האם באמת הם יתאימו?

״ניצחתי אותך שוב. תודה בזה, יוני.״
״לא נכון. את החזקת את החרב יותר מדי רחוק.״
״תלמידים!״ אמר יורי, המורה לסייף. זיו ויוני צחקו והסתדרו בשורה שלהם. ״היום מצטרף אלינו תלמיד חדש. תתנהגו אליו יפה, כן?״
דרך הדלת הוא נכנס. שערו בלונדיני, עיניו כחולות. מתחת לידו הימנית יש קסדת סייף. ארי.
״היי, זה ארי!״ אומר יוני ומנופף לו לשלום.
״אתם מכירים?״
״אני הזמנתי אותו לפה,״ יוני משיב בפליאה. ״אמרתי לך את זה אתמול. ארי!״ הוא צועק. ״אתה חייב לבוא להתחרות מול זיו! היא ניצחה אפילו אותי!״
״אפילו..״ אומר ארי. הקול שלו טיפה צרוד. ״אפילו אני אנצח אותך.״ הוא ניגש אליהם. ״איך אמרת שקוראים לך? זיו?״
זיו הרגישה בסומק מציף את לחייה. היא חבשה את קסדת הסייף. ״בוא, תתחרה מולי.״
הוא די טוב. הם נלחמים קצת ולבסוף זיו מנצחת, בקושי.
היא מבחינה באימא שלי יוני. ״היי זיו, היי ארי,״ היא אומרת. היא אומרת משהו ליוני בספרדית.
״רוצים לבוא איתי לאכול פיצה?״ הוא שואל.
זיו מסתכלת על ארי ומהנת קצרות. ״גם ככה אימא ואבא שלי עובדים עד מאוחר היום.״
ארי מחייג כבר את המספר של הוריו. הוא מחליף כמה מילים קצרות עם אמו. ״אבל למה?״ הוא נאנח.
״אני מצטער יוני. אני לא יכול לבוא.״ הוא גורר את רגליו החוצה מאולם הספורט.
״נלך שנינו, זיו?״ שואל יוני.
לא יודעת, היא חושבת לעצמה. בכלל, רציתי ללכת רק בגלל ארי. ואני אפילו לא אוהבת פיצה.
היא מוציאה את הטלפון שלה ומסתכלת בו במבט רב משמעות. ״אוף…״ היא נאנחת בכאילו. ״אימא שלי חזרה מוקדם ואני צריכה ללמוד למבחן.״
״איזה מבחן?״ שואל יוני. ״זיו, אני בכיתה שלך.״
זיו מנסה להמציא תירוץ חדש. ״אני אלרגית לפטריות. מצטערת.״ תוך דקה תיקה על גבה והיא רצה על ערב הקיץ החמים. היא שומעת במעומעם את יוני קורא: ״זיו, אפשר להזמין גם זיתים..״

״כמה זמן? אני מחכה פה שעות.״
״את יודעת כמה קשה לסחוב את העצים האלה?״ אומרת אורה בזעם לטלפון שלה. ״אני כבר באה. היא מנתקת. ״איזו מעצבנת.״
היא סוחבת את העצים בגרירה, ומבחינה בעדן, חברה שלה מהשכבה. ״היי עדן! יש לך עם מי לעשות מדורה?״
״למען האמת לא.״ אומרת עדן במבטא צרפתי כבד. ״אפשר להצטרף לשלכם?״
״ברור.״ אומרת אורה. ״רק תעזרי לי, בשם האל.״
היא תופסת בקצה השני של הערמה ומניפה אותה על כתפה. אחרי כמה דקות אורה ועדן מגיעות למקום המפגש, בחלקת החול ליד הסופר בעיירה הקטנה שלהם.
״או, בונז׳ור, זיו,״ אומרת עדן. ״אכפת לך לעזור לנו פה? כבד לייייי!״
זיו, שהייתה תמיד חזקה, מניפה את העצים בהרמה אחת . היא מסדרת אותם כמעין אוהל והכל מתפרק. ״לעזאזל!״ היא מקללת.
״תני לי. בצופים בצרפת תמיד היינו יוצאים לטיולים ומקימים מדורות. עדן סידרה את העצים בצורה שהם לא נפלו.
זה היה בערב ל״ג בעומר. עוד כמה דקות תהיה שקיעה, וזיו, אורה ועדן מחכות לאופיר וארי שיגיעו, הידידים שלהן מבית הספר. כן כן, גם ארי התיידד עם שלוש הבנות.
הן חיפשו קצת בשיחים ומצאו ארון עץ שבור. הן העמידו אותו במסודר על כמה אבנים, והניחו בפנים קופסת נקניקיות, קטשופ, משמלו, שיפודים וגפרורים. בזמן שאורה חיפשה ניירות להדלקה, ארי ואופיר הגיעו.
״מישהו הואיל בטובו להגיע.״ אומרת זיו. היא מחבקת את ארי. זה מין מנהג כזה שלה, לחבק את כל מי שהיא פוגשת.
אני לא רוצה לשבת על האדמה הקשה והמטומטמת הזו כל היום,״ התלוננה אורה. ״עדן, יש לך כיסאות בבית?״
״יש לי, כמובן. אבל איך נסחוב אותם?״ שאלה.
״אפשר ללכת ברגל. זה לא כזה רחוק, נכון?״ אומר אופיר בתקווה.
״לא,״ אומר ארי. ״בואו נלך.״
הם הלכו לבית של עדן וכל אחד לקח כיסא אחד. ארי לקח שניים, ליתר ביטחון. זיו שמעה את עדן מלמדת את אופיר ואורה איך לשיר שיר מטופש על כרישים. הם עשו זאת בהנאה רבה. לזיו אף פעם לא היה כוח לדברים האלה.
״הם פשוט חבורה של מטומטמים.״ אומר ארי כשהסתכל עליהם.
״לא נורא. אורה היא החברה הכי טובה שלי. והיא סתומה בזכותי.״ ארי צחוק צחוק קל.
זיו התחילה לזמזם שיר של הלהקה האהובה עליה, ״שטרודל.״
״גם את אוהבת את שטרודל?״ שואל ארי. ״ברור,״ היא אומרת. ״אני חולה עליהם!״
״הם נגני מוזיקת הפופ הכי טובים ב ע ו ל ם . ״
״לגמרי,״ אומרת זיו. החיבה שהתחילה לפתח כלפי ארי הלכה והתעצמה.
אבל יש לה כאן כמה מתחרות, כאלה שיש לנכש לפני שהכיף מתחיל.