המסע לארץ ערס

התעוררתי לקול הצרחות של אח שלי. הוא צרח על זה שיש לו מקק בחדר ושאין לו מזלג בשביל לאכול אותו. הוא צעק על אמא שלי שבלי המזלג הוא לא ילך לבית הספר.
אמא צרחה עלי שאני אביא לו מזלג כדי לאכול את המקק.
נכנסתי אליו לחדר.
על הקירות היו פוסטרים של גיבורי על ופוסטר ענקי של בורקס.
אח שלי עצמו היה נמוך יחסית, עם שיער שׁטני, עיניים כחולות כקרח. הוא היה בטוח שזה שהוא נולד בתוך פח זבל הופך אותו לגיבור על בדיוק כמו סופרמן בתמונה.
סופרמן הסווה את עצמו כחנון. אני טוען שאני והחבר שלי – גטר שנינו ההסוואה של גיבורי העל האמיתיים. אנחנו חנונים. אבל יום אחד זה יתפרץ מאיתנו, אנחנו נהיה גיבורי על.
"הגיע הזמן אח קטן" אמר אחי.
"אבל אני הגדול מבין שנינו" אמרתי.
"לא אם מורידים מהגיל שלך 12" אמר אח שלי.
רציתי לתת לו בוקס אבל הוא כבר רכן אל המקק ושיפד אותו על המזלג. למזלי לקחתי את המזלג הקבוע של אחותי. מזלג ברביות או איך שאני קורא להן – מזלג ברבריות למה אחותי ממש לא משתמש במזלג בשביל לאכול.
ברגע שאחי הכניס את המקק לפיו, ממסך המחשב יצא בובספוג שצרח :"לאאאאאאאאאאא".
אח שלי כבר התחיל ללעוס ובובספוג נשאב למעמקי החלל ואז נעלם.
"הגיע הזמן" אמר אח שלי "כל לילה הוא לא נותן לי לישון כי הוא צורח 'בוא לדוג בחורות'".
פתאום נפל מהתקרה מכתב הרמתי אותו ובו היה כתוב:"
כאן בובספוג ממסך המחשב.
אם מישהו קורא את המכתב הזה, סימן שהוא יודע לקרוא וגם שהוא צריך לגרום ליואב להקיא את המקק שהוא אכל.
מבובספוג.
נ"ב – בוא לדוג בחורות"
יואב זה האח שלי. שם שולטטטטטטטטתתתת!!!11111אחד אני אורי נעים להכיר.
…
כשקראתי את המכתב, נתתי בוקס לאח שלי (יואב) והוא הקיא את המקק.
פתאום, משומקום נכנס לחדר עומר, הערס השכבתי והוא אמר לי :"חנון, יאללה יאללה תעשה לי את שיעורי הבית, יש לי אייל גולן להעריץ, יפיופה" ודקר את יואב אח שלי.
"איך נכנסת לחדר הזה לעזאזל?!" צעקתי.
"ערסים מסוגלים לעשות הכל" אמר עומר.
"אז תהיה יותר חכם, את זה אתה יכול לעשות?" שאלתי.
"יש לי חנונים שיעשו בשבילי דברים" אמר עומר.
"אתה יכול לצאת לי מהבית?" שאלתי.
הוא הסתכל עלי ופתאום נפלתי אחורה. כשהתעוררתי מצאתי את עצמי כבר בבית ספר, על מגרש הספורט. שמעתי שריקה וילדים התחילו לרוץ עלי. שכבתי על המסלול ריצה.
כנראה שקעתי בשינה היפנוטית או משהו כי פתאום לבשתי חזייה וזהו, אפילו לא תחתונים.
ניחשתי שעומר הערס הזה עשה לי את זה.
גטר היה היחידי שלא דרך עלי אבל ערסים דחפו אותו עלי והוא נפל עלי וכאב לי נורא אז הלכתי להשיג קרח כדי לשים על הבומבום.
עכשיו כדאי שאספר לכם על גטר:
הוא ילד חנון כמוני, מאסטוניה. דובר אסטונית שוטף אבל בקושי עברית.
בגלל שהוא לא מבין תמיד את מה שאני אומר אז הוא נהיה חבר שלי. עד היום לא ידוע למה.
פתאום, אחת הבנות לקחה לי את החזייה, מתחה אותה והצליפה בי בעודי עירום.
צרחתי הצילו. גטר לא הבין. הוא חשב כנראה שאמרתי בעיטה בגלל שהוא בעט בי.
החלטתי שנמאס לי, אי אפשר להיות חנון, אני חייב להיות ערס בעצמי, שדורך על חנונים, אוכל אותם לארוחת בוקר. כי אני באמת רעב.
אני אשאל את דן, הוא בטוח ידע.