הסיפור על וואן דיירקשן- פרק 4

"מצחיק" אמרתי, וחייכתי חיוך מאולץ
"את תמיד ככה עם בנים?" הוא חייך אליי חיוך קטן
"איך ככה?" שאלתי
"ככה, קשה לשבירה, ככה" הוא אמר
"אפשר לשבור אותי, לא כולם מצליחים" עניתי לו
"אני אצליח?" הוא שאל 'ליהי, לא להסתכל לא בעיניים, לא להסת.. שיט. יש לו עיניים מושלמות'
"עם עיניים כאלה.." בטעות פלטתי את מה שחשבתי לעצמי. הסמקתי. הוא חייך.
"אז ליהי, את אפילו לא יודעת איך קוראים לי" הוא אמר וחייך
"הייתי יודעת אם היית אומר לי"
"שון" הוא חייך "את יכולה לצאת מהפוזה של הבחורה הקשה להשגה, זה לא יעזור לך" הוא אמר. משהו בביטחון שלו גרם לי להסמיק.
"אתה יכול לצאת מהפוזה של הבחור עם הביטחון העצמי עד השמיים, זה לא יעזור לך" שיקרתי, אבל לא נורא.
"את תמיד מדברת ככה עם בנים שאת פוגשת על מטוסים?" הוא חייך חיוך שובב.
"אני לא מדברת עם אף בן במטוס, הם מדברים איתי"
"את רוצה שאני אלך?" הוא שאל והתקרב אליי.
"אתה רוצה ללכת?" ניסיתי להיות מתוחכמת
"אם אני אגיד לא, אז את תרצי שאני אחליף עם תום מקום לכל הטיסה?" הוא שאל והניח את ידו על ידי. ישיר. טוב, אני לא הולכת לספר לאף אחד מהם שיש לי חבר. כרגע, לפחות.
"אני לא רוצה כלום. תעשה מה שאתה רוצה" חייכתי ושמתי את הכיסוי עיניים. שמעתי אותו מחייך.
"טוב שון, עוף מהמקום שלי" שמעתי את המבטא הבריטי מתקרב.
"עוד עשר דקות" הוא אמר לו. הסמקתי.
"עוד שעתיים וחצי נוחתים, תדבר איתה אז" הוא אמר לו.
הכיסוי עיניים שלי הורם על ידי שון. "עוד שעתיים נתראה, כשנהיה על האדמה" הוא חייך והלך.
שמתי את הכיסוי עיניים בחזרה על העיניים שלי. משום מה, רציתי לעצבן את הבריטי.
"חמוד החבר שלך" אמרתי לו וחייכתי, בדיוק כמו שהוא עשה לי. הוא לא ענה. 'טוב ליהי עזבי, לכי לישון' חשבתי לעצמי ונרדמתי.

"שלום נוסעים יקרים, עוד כרבע שעה ננחת בשדה התעופה, אנא שבו במקומותיכם וחגרו את חגורות הבטיחות, תודה" ההודעה של הטייס העירה אותי. לא הוצאתי מילה עד שנחתנו.
"היה נחמד" תום אמר לי והסתכל עליי, כשקמתי לקחת את התיק צד שלי.
"כן.."עניתי, והתחלתי ללכת.
"אז נתראה כבר, לא?" הוא אמר לי "זאת אומרת, אני אראה אותכן, כי אני וגילי דיברנו, כולנו נלך מתישהו לאיזה מסעדה בניו יורק"
"אהה סבבה" אמרתי. מתי הם הספיקו לדבר ?
יצאתי מהמטוס. כל החברות שלי היו שם. מתרגשות כמו שבחיים שלהן לא התרגשו. "היום ההופעה של וואן דיירקשן! לא מחר!" רון באה אליי בצרחה.
"אוקיי אוקיי.. מה את נלחצת?" לא הבנתי מה הבעיה
"אין לי מה ללבוש! אנחנו גם נפגוש אותם מאחורי הקלעים, אני לא יכולה ללבוש בגדים מהארץ!" היא אמרה בלחץ
"את רצינית? הבגדים שלך מושלמים!" טל אמרה לה.
"טוב, שופינג, ישר שאנחנו יוצאות מפה!" היא אמרה והתחלנו ללכת.
"ליהי!" שמעתי קול מאחורה. הסתובבתי וראיתי את העיניים הירוקות של שון.
"מה?" שאלתי
"היום בערב, אני ואת?" הוא שאל וחייך חיוך מתוק.
"סב.. אה לא, היום יש הופעה של הוואן דיירקשן הזה, וכל החברות שלי מכריחות אותי לבוא.." נזכרתי. את האמת, די רציתי ללכת איתו.
"אבל מחר אני פנויה" חייכתי. לא יודעת למה, ממש רציתי לצאת איתו לאנשהו. לא בתור בני זוג, בתור חברים.
"אחלה" הוא חייך "אני אתקשר אלייך דרך הפלאפון שיש לתום, של אחת מהחברות שלך" הוא אמר
"סבבה" עניתי וחייכתי, והלכתי לחברות שלי.
"יש לך חבר מתוקה" נועה לחשה לי.
"נו, אני לא יוצאת יוצאת, אני .. מבלה עם ידיד" חייכתי.
"טוב, העיקר שאת באה איתנו להופעה" היא חייכה.
"כן.." אמרתי.

הגענו למלון. "וואו!" צעקתי מהתרגשות. "וואו" טל אמרה בשקט "זה הולך להיות החודש הכי טוב בחיים!" רון צעקה, ונכנסנו.