the end of something good the start of something better – וואנשוט (לואי טומלינסון)

עולמי התפורר באותו רגע .שנייה אחת , 60 שניות …אלו הם ששינו את הכל !
"אבל….למה ?" דמעות מגעילות בטעם מר וצורב התחילו לגלוש במורד לחיי. דרק לא ענה , כל צעד שלו על עבר היציאה מהפארק הייתה כבדה יותר , שטופה יותר , אכזרית יותר …כאילו כל אחת חוללה רעידת אדמה בתוך ליבי . "לא ! דרק …דרק ! בבקשה , אל תעזוב אותי !" תפסתי את עצמי ,הרמתי את רגלי ורצתי לכיוונו בכל כוחי . "עצבי אותי דין …זה נגמר !" הוא שמט ידי מכתפיו בלי טיפת רחמים . הוא המשיך בצעדיו ויצא מהאופק….הלך לו, כאילו זה בסדר להשאיר אותי פגועה כאשר כל רגע הגשם מאיים להתחיל לו כאן . בכי התפרץ מתוך ליבי …לא סתם דמעות , בכי אמיתי ! הרגשת נאה ואכזבה עצמית מלאה אותי ….."אני לא טובה מספיק " מלמלתי . תמיד הזהרתי את עצמי לא ליפול לתוך זרועותיו של בחור כמו דרק ….נאה עם אגו ,שמקבל בחורות וזורק אותם כמו הזבל שהוא מוציא כל יום ….אבל יש פעמים שאי אפשר לשלוט בעצמך .
טיפות גשם עבות וחזקות התחילו להקות את האדמה הבוצית ואת פני הבהירות . עכשיו הייתי רטובה כולי עד עצמותי . הסתובבתי ורצתי לכיוון לואי שחיכה לי ליד הנדנדות . הייתי בסביבה איתו דרק התקשר וביקש שאני יבוא כי יש לו משהו לומר לי . כבר באותה שיחה קולו היה נוקשה .ציפיתי לחדשות לא טובות אבל דבר כזה ……לא דמיינתי אפילו לא החלמות הכי פרועים שלי ! .
כשלתי בדרכי אל לואי והחלקתי על האדמה הבוצית . הוא התנדנד הלוך ושוב קדימה ואחורה …אפילו לא שם לב למה שקורה , כאילו הגשם השותף את המקום הפנט אותו ולקח אותו לעולם משלו …. "דין ! " הוא צעק ברגע שסובב את ראשו . קם מהנדנדה והתחיל לרוץ לכיווני . "מה קרה ?" הוא שאל . לא עניתי ..מחשבות שטפו את מוחי כמו הגשם ששוטף את המקום עם התאורה החלושה .הדבר היחיד הגרם לי להרגיש יותר טוב היה קולו הרח והצונן . "הי הי תירגעי " הוא טמן את ראשי בתוך חזהו. "קר לך ?" הנהנתי בראשי קלות , אפילו שהייתי בטוחה שהצינה באוויר היא לא זאת שגרמה לצמרמורת שלי הוא משך מעל גופו את המעיל החם שלו ונשאר הוא עצמו עם חולצת פולו מחוספסת רגילה ג'קט דקיק מעל . לואי שם את המעיל החום בצבעו על ראשי והשחיל את ידי לתוכו , מלביש אותי כמו אמא שמלבישה את התינוקת שלה .
"בואי נלך …" הוא חייך חיוך מעודד מבעד שפתיו הסגולות בצבעם בגלל הקור . הוא עזר לי להתרומם מהרצפה שטופת הטיפות וגרר אותי בפארק על עבר היציאה מכסה בידו על ראשי , כמו מטרייה . החמימות של ידו שלובה בידי זאת שעזרה לי להגבר על הקור ולהזיז את עצמותי שקפאו גם הם מקור. הוא הוביל אותי לביתו ועזר לי להיכנס…לפעמים בבית שלו הרגשתי יותר טוב מהבית שלי …אולי בגלל שלואי שם (?)
החום בביתו הכה בגופי , גורם לי להבין עד כמה באמת אני קפואה . הורדתי את המעיל שגם הוא התרטב תחת הגשם החזק שעד השנייה הזו שוטף את הרחובות . בגדי היו דבוקים לגופי עד עצם ….צמודים לעור שלי באכזריות .
לואי הושיב אותי על הספה הוריד ממני עוד ג'קט שהיה עלי ושם שמיכה על כתפי ….כמו בובת ברבי מאולצת . ספגתי את שיערי השחור שהיה מלא במים . התנשמתי בכבדות ונאנחתי . "אז …תספרי לי , מה קרה ?" הוא אומר. הפקודה שלו הייתה רצינית להחריד , ולא שבריר של חיוך על פניו …מצחו התקמט מעט מתחת לשערו הלח והרטוב .
"ד-דרק…?" מלמלתי מצמרמורת שעדיין פקדה בגופי. נאבקתי בהוצאת השם הזה בין שפי …תחושת אובדן ובדידות מילא את ליבי, אני לא יכול להשתחרר מהעבר.
"מה הוא עשה ?" הבעת פניו של לואי נשארה דומה לקודמת …רצינות דאגה וספר של כעס חקוק על פניו המלאכיות .
"הוא זרק אותי " השפלתי את פני …כמובן לואי לא נראה מזועזע בכלל , אבל עדיין הבעת פניו נשאה חתומה אבל תומכת תווי פניו לא הבהבו לרגע אחרי שהוצאתי את המילים שכ"כ פגעו בי .
"למה ?" הוא שאל .הרגשתי כאילו אני בחקירה , אבל איכשהו …זה הרגיש בסדר, כאילו אני יכולה לסמוך עליו ב120 אחוזים ושאולי זה יוכל לעזור . אני לא יודעת למה אבל עם כל הבלגן הרגשתי טוב לשבת איתו ולשפוך את הסערה בליבי .
"הוא לא אמר . הוא פשוט …..הלך " לואי עבר מקום והתיישב לידי . השפלתי את מבטי לידינו שמשתלבות ביחד אצבע ואצבע זר וזרת . . לקחתי את ידי והתחלתי להתעסק בשרוולים בעצבנות ובילדותיות . לואי כיסה את ידי חסרות המנוחה בידיו הגדולות החמות והמגנות. הרמתי את ראשי והזזתי את עיניי כדי לפגוש בעיניו בכחולת שאני שמה לב שמבטו התרכך במעט .

"אני מצטער דין , אני באמת מצטער ..מגיע לך "כ הרבה יותר טוב בייבי " הוא אומר כשאר עיניו הקסומות זוהרות לפני .כאילו הוא יכול לקרא את מחשבותיי , לראות את מה שמעיק עליי.
"זה לא אשמתך לואי " נשכתי את שפתי בעצבנות כאשר אנחנו מזיזים את אצבעותינו הזורות יחדיו ."אני פשוט …לא אוהבת לאבד חברים ואנשים…זה הכל " אני אומרת כאשר אני מושכת באפי אחרי בכי רב.
"טוב אני לא יודע עם זה מספיק מנחם, אבל את לעולם לא תאבדי אותי …." הוא אומר חושף חיוך מעודד על פניו המלאכיות ואני לא יכולתי שלא לתת מחזה קטן או חיוך על שפתיי כאות תודה .
"דין ,אני פשוט רוצה שתהיה מאושרת זה הכל " הוא מוריד את פניו לכיוון ידינו השלובות . אני לא אומר שאפעם לא חשבתי על לואי בתור חבר שלי ….אבל אפעם לא חשבתי שהוא ממש …מאוהב בי , אבל מאיזו סיבה …זה פשוט הרגיש נכון ! .
"אני שמחה עכשיו , אבל אני לא יודעת למה " לא הצלחתי לעצור את זרם המשפט הזה ! , זה היה בלתי ניתן לעצירה .אני לא יכולה לומר שאני מרגישה אושר שאני יכולה להתחיל לקפוץ לשיר ולרקוד …אבל , אבל …פשוט ….מכירים את הרגע הזה שהכל מתפורר סביבך אבל עדיין יש בך את הרצון להמשיך לזחול במערה החשוכה והמתפוררת אתה עדיין בטוח בעצמך שיש אור במקום מסוים !
זה מה שאני מרגישה עכשיו , שיש בי אושר פנימי עמוק כלשהו ברגע זה אבל הוא עמוק מידי כדי לראות אותו .
"אני יודע למה , תמיד ידעתי למה " לואי אומר , מוציא ידיו השלובות בשלי ומעביר אותם ברכות על עור לחיי כשהוא בידו השנייה מוריד את השמיכה מראשי ומסלסל א שערי מאחורי אוזני .
גופו התקרב לשלי ,שפתיו מרפרפות על עורי הקר והלבן שובר את הקפיאות שבו ומשאיר שובל של נשיקות רותחות על לחיי , עד שמגיעה לשפתי ומשלב אותם יחדיו , שולח מכות חשמל מבעירות לכל גופי .
אבל הוא החבר הכי טוב שלי ….
התנתקנו , לואי עבר לשבת ממולי ולא לידי . צער עבר בעיניו . הבעת פניו הנפולה הרגה אותי , הצער והכאב בעיניו רצח אותי ,פשוט שבר אותי לרסיסים .
"סליחה "הוא מלמל בין שפתיו שהרגע היו דבוקות בשלי מתחמק ממבטי .עכשיו הגיעה טורט לשחק באצבעותיו בצורה עצבנית ומגוחכת עכשיו הוא גם שם לב לטיפות המים שעדיין יורדות משערו ונוטפות על הרצפה . אחת נופלת על אפו אחת נופלת על זרועו ואחת על הג'ינס הכהה בצבעו ….יופיו היה בלתי ניתן להכחשה .אפילו שהוא יושב שם , רטוב מכף רגל ועד ראש אומלל ומסכן עד כמה שזה לא יאמן הוא נראה כמו הבחור הכי יפה על האדמות .
מצאתי את עצמי מלקקת את שפתי , מחפשת אחר אותה תחושה נעימה שהקיפה אותי כאשר שפתינו היו שלובות.
לואי תמיד אהב אותי יותר מדרק ….תמיד היית חשובה לא יותר . הוא היה שם תמיד , בכל פעם ,בכל מצב…הוא האחד שבאמת אכפת לו ממני .
בלי לחשוב פעמיים התקרבתי עליו ומשכתי את ראשו עלי . עיני עברו במהירות מעיניו לשפתיו משפתיו לעיניו . לואי התנער טיפה מהשוק והריץ את אצבעותיו על גבי במטרה לקרב אותי עליו בזמן שאני מריצה את שלי על שערו הרטוב כעבור רגע שפתי עברו ביסודיות על גבי שפתיו .שפתינו נחו בלהט בלי רצון להרפות .
לאחר שהדברים התחילו להאט מצחנו שהיו מחוברים יחדיו התנתקו וכך גם שפתינו . הבטנו אחד בשני מתנשפים , כנראה נראיתי מהורהרת מידי .
"מה קרה ?" למבט התוהה היה מקסים ,כאילו הוא בהה בי במבט מצפה כמו כלבלב פצפון.
"לואי ,אתה יודע שאנחנו לא יכולים להיות ביחד , לא עכשיו " המילים צרבו בגרוני לפני שיצאו ממנו ….עד כמה שנאתי את זה עד כמה שזה היה כואב זה היה נכון …ר לפני חצי שעה סיימתי מערכת יחסים של שנה וחצי !
"אני יודע " קולו נשמע רך ומבין . פנינו עדיין היו רחוקים מכדי להביט אחד בשני . "אבל אני יחכה …כמה שצריך " הוא אומר במבט נחוש.
אני מסתכלת על שפתיו שהולכות וזזות , למעלה למטה קדימה ואחורה ימינה ושמאלה …איך לא ראיתי את זה לפני זה ?
וכך אני מתחילה להבין ….שאולי בכל זאת זה סוף של משהו טוב ,אבל אולי גם התחלה של משהו יותר טוב?