הארולד הוא האחד, פרק 2

-"קלריס אני רוצה שתרדי עכשיו."
אני עליתי כדי לרדת עוד הפעם?
שניה לא ישבתי על המיטה, אפילו לא נכנסתי לחדר. הרגליים שלי עייפות
ירדתי למטה לאט, מסתכלת על האנשים שבאו, עוד אנשים?
ראיתי אותו בין כולם, לבוש בטוקסידו שחור עם פפיון, מתולתל ועיניו כחולות ירוקות, חיוך גדול וגומות חן על פניו. הוא. חשבתי
הוא יהיה בעלי לעתיד.
-"גברת קלריס הצעירה." אמא הציגה אותי בפעם השניה היום, המבט שלי היה תקוע על אותו בחור מתולתל, הוא הסתכל עלי לשניה והסיט את מבטו, נותן למישהו לעבור.
-"לא ציפינו לפגישה שניה היום, אבל מי יודע אולי זה הגורל?" אמא ציחקקה ביחד עם האיש המבוגר שעמד ליד הבחור הצעיר, "אני יכולה לעצור שניה?" ביקשתי בנימוס, אמא שמה לב שקולי השתנה, הבחור המתולתל הסתכל עלי במבט שלא אומר כלום. לקחתי אותה הצידה, -"תרשו לי." היא אמרה, "מיסיס קלריס מה הפעם? אני יודעת, אנחנו לא ידענו שתהיה לנו עוד פגישה היום."
-"מי הנסיך?"
"הבלונדיני מהם."
-"מי זה המתולתל?"
"העובד שלהם."
הפסקתי לנשום, עובד? עובד של נסיך?
"מסכן, כנראה סובל עם המשפחה הזו." אמא זילזלה, פעם ראשונה שזה יוצא ממנה.
-"מסכן?" שאלתי, היא משכה אותי אליהם, מציגה אותי בפעם השניה, הבלונדיני הציג את עצמו, הוא מהמשפחות העשירות יותר. הוא דיבר
-"העונג כולו שלי מיסיס קלריס." הוא הושיט את ידו, לקחתי את ידו, "הארולד."
המתולתל פתח את הדלת הענקית ביחד עם המשרתים שלנו, הארולד… הארולד וקלריס, הוא יהיה בעלי.

עצרתי הכל, הרי אני הנסיכה, ונסיכות יכולות לעצור כשמשהו מפריע להן. פשוט לעצור בנימוס.
אני מקשיבה לשיעורים של אמא, מי אמר שלא?
המבטים הסתכלו עלי, -"מה זה קלריס?" שאלה אמא
-"זה הוא."
"שמישהו יחזיק אותי." היא ניפנה במניפה שלה, המשרתים החזיקו בידה והביאו לה מים, -"הנסיכה בחרה!"
-"הנסיכה מתחתנת!"
-"הנסיכה קלריס השישה עשר מצאה את בחיר ליבה." הכריזו בממלכה כולה, הנסיך שלא ידעתי את שמו החזיק את ידי ונתן לי מבט של "ידעתי שאת תבחרי בי."

-"הארולד."
"כן?" שמעתי את המבטא הבריטי שלו, הוא הסתובב אלי, "כן הוד מלכותה?" הוא השתחווה, -"אתה מוכן להינשא לי?"
שמעו את ההלם בקהל כולו, אמא התעלפה ואבא התקשה להאמין. -"כל חיי חיכיתי ליום שבו אני אתחתן, היום שבו אני אמצא אותו, לא את הנסיך ולא את הדוכס. את הבן אדם הרגיל, כי אני פשוט לא רגילה לכל הנושא של המלכות, ואני בעד חופש. הפעם הראשונה שהרגשתי את הלב שלי עוצר, הפעם כשראיתי אותך." נעמדתי מולו, הנשים בקהל התעלפו, כולם היו בהלם
חיכיתי לתשובה של הארולד, למה שיסרב לנסיכה?
-"זה צריך להיות המקום שלי!" הנסיך וויליאם צעק, ועוד כמה מהדוכסים שצעקו מהקהל, -"אני מצאתי אותך."

"קלריס!" צעקה ארוכה של אמא שהופיעה מאחוריי, "זהו זה." היא רתחה מכעס,
המשרתים קיבלו אות מאמא שצריך לסגור את הדלתות, היא פשוט הכניסה אותי בכוח עם השמלה הצמודה לתוך החדר שלי ונעלה את הדלת. -"זהו זה גברת צעירה, הבחירות נגמרו."
"מה זאת אומרת הבחירות נגמרו?"
-"לא חשבתי שהזמן הזה יגיע. גברת קלריס הצעירה, הפעם הזאת אנחנו נבחר לך את בעלך לעתיד. ולא איזה משרת מסכן. אני לא מאמינה! היא בוחרת במשרת, גברת צעירה יצאה מדעתה!." היא טרקה את הדלת ונעלה אותי, לקחתי את הכרית וצרחתי בתוכה, התחלתי לבכות, -"אני מאוהבת בו ואת לא תהרסי לי את זה!" צעקתי, המשכתי לבכות עד שהכרית נהייתה רטובה לגמרי, מהדמעות שלי. אני אוהבת אותו, למה אני נסיכה? למה אני לא יכולה להיות ילדה רגילה?