אני מס' 2 \ פרק 3

18\04\12
פרפרים. ראיתי סביבי עשרות פרפרים ססגוניים שריפרפו בכנפיהם בעדינות וכל ריפרוף שלהם כאילו אמר לי 'חופש, תהני! היום חופש…' כשלפתע אחד הפרפרים השמיע קול מחריד שהיה נשמע כמו… כמו…
השעון המעורר שלי.
פקחתי עיניים לעוד יום מלא בלבטים ובעיות אבל היום, היום חופש! תפחתי את החלון ועצמתי עיניים כנגד הרוח שנשבה על פניי בחוזקה, אחח… אין כמו יום ראשון סתווי לשיפור המצב רוח… התארגנתי באיטיות וירדתי למטה במצב רוח מרומם "בוקר טוב לכולם!" טוב, אז כולם הפעם הייתה רק אמא שלי שלי, ליסה.
"בוקר טוב מתוקה שלי, אני רואה שקמת מוקדם היום, מה קרה?" שאלה בחיוך שובה לב
"כלום, סתם היה לי מצב רוח להתחיל את היום מוקדם" ליסה הנידה בכתפיה והמשיכה לחתוך ירקות לסלט,
"אמ.. אמא, זה יהיה בסדר מצידך שאני אצא קצת החוצה?" ליסה הרימה את עיניה בחשד קל ואחר אמרה "רק אל תתעכבי הרבה זמן…"
"בסדר אמא!" אמרתי וכבר הייתי בחוץ. פסעתי בחולמנות על המידרכה שהייתה מלאה בעלים זהובים של שלכת, רציתי להכיר קצת את המקום…
"שלי?" שמעתי קול מאחרוי, הסתובבתי בפליאה אך כשראיתי מי עמד שם שיחררתי אנחה קלה
"דין, ממש הפחדת אותי!" אמרתי בחיוך קל והמשכתי ללכת, נותנת לו לפסוע לידי
"מה את עושה כאן בשעה כזאת?"
"אולי אני צריכה לשאול אותך את אותה שאלה", כל מי שהכיר אותי ידע, אני לעולם לא אענה מיד על תשובה…
"אני שאלתי ראשון!" אמר ודחף אותי קלות ,
"טוב נו, סתם יצאתי להתרענן, מה התירוץ שלך?" דין בהה בנקודה מסויימת כששאל
"למה את שואלת אותי את זה?" עצרתי לרגע והבטתי בו בבילבול
"למה אתה מתכוון?"
"אני, אח שלך ועוד כמה חבר'ה תמיד נפגשים בפארק ביום ראשון ואת יודעת את זה…" אוף, איך אני יוצאת מיזה בלי לצאת מפגרת?
"כן…אה…נכון…אמ…שכחתי…?" אוף, בסוף בכל זאת יצאתי מפגרת… דין נעמד מולי ושאל אותי ברצינות
"שלי, מה הולך כאן? או שאולי את לא שלי…?" הסטתי את מבטי ממנו וניסיתי להתמקד בפרפר שעף לידנו
"על מה אתה מדבר…" דין הניח את ידיו על כתפיי ופילח אותי במבטו
"מי – את?"
"דין, מה קורה? אתה מאחר!" לפתע שמענו קריאה מלפנינו, כמה בחורים התקרבו אלינו בריצה קלה וכשהגיעו אלינו הם תפסו את דין וגררו אותו אחריהם, דין רק הספיק ללחוש לי
"פעם הבאה אני לא אתן לך להתחמק!" לפני שנגרר הרחק ממני, ראיתי בין אותם בחורים את שון שצעק לי
"מצטער אם הפרענו למשהו, אבל את יודעת, יום ראשון.." וכעבור שניות אחדות הם נעלמו לחלוטין מהאופק.
הרמתי את מבטי לעבר העצים, מה אני אעשה בפעם הבאה כשאני אפגוש את דין? אני אספר לו? אבל אם הוא יספר את זה לשון הלך עליי! חזרתי לביתה של שליועליתי בעייפות במדריגות, כנראה שאני אצטרך להתחמק ממנו בנתיים… נכנסתי לחדרי וסגרתי את החלון שעדיין היה פתוח, התמוטטתי על המיטה בלאות, אז אולי כדאי שאני אחזור לישון אחרי הכל…