הארולד הוא האחד, פרק ניסיון-1.

קלריס קלריס קלריס, כל היום קלריס. קלריס רדי למטה יש אורחים, קלריס השמלה שלך, קלריס תלכי ישר, קלריס, מספיק!
אמא שלי היא, אמא שלי היא מעצבנת.
אמרתי את זה, חשבתי על זה.
-"קלריס רדי למטה מיד!"
הסתכלתי על עצמי בפעם האחרונה במראה, מיישרת את השמלה ונועלת את העקבים, עד סוף החודש אני צריכה למצוא לעצמי חתן.
זה הולך כמו תצוגת אופנה, כל יום איזשהו נסיך בא, אבל אסור לי לדבר איתו. ככה אמא חושבת שאני אמצא את בעלי לעתיד. בלי לדבר איתו
בחיים שלנו זה נורמלי, הנסיכה ה16, קלריס ד'ה פונדא'.

ירדתי במדרגות בעוד שאני שמה את הכפפות החדשות שאמא קנתה לי.
היא הביטה בי במבט של 'כמה זמן'
גילגלתי את עיניי ונעמדתי מולה, מסתכלת על האנשים החדשים בעיניי, המלצרים שהולכים ובאים כל שניה עם משקה חדש.
-"נסיכות לא מגלגלות עיניים." היא קשרה לי את הפפיון מאחורי השמלה. -"גב ישר." היא לחשה לי, כל עוד אני גרה כאן אני אסבול את הבקשות שלה.

-"מאדמוז'ל." הוא נישק את ידי,
-"ברצוני להכיר לך את בני, וויליאם הרביעי" הוא הפנה את מבטו אל הבחור הצעיר שהסתכל עלי בעיניו הנוצצות והתקרב אלי כדי לנשק את ידי
הזמן המתאים להתעטש, להרוס לאמא את המצב רוח
-"כל כך מצטערת." אמא לקחה אותי לצד, מחייכת אל האיש והבחור, -"את עושה לי בושות. את רוצה להתחתן או לא? אני לא מבינה אותך, איך את רואה את עצמך בעתיד?"
"אבל אני בן אדם וכל אחד מתעטש."
-"את בת אדם." היא תיקנה אותי, -"ונסיכות מחזיקות את זה בפנים ומחייכות. וגב ישר קלריס, אנחנו עוד נסתבך בגללך." הגב שלה פוגש את פני, הגב הישר של אמא, ועושה צעדים אל האיש.

"אני ממש מצטערת."
-"זה בסדר אנחנו…"
שמעתי אותם מדברים, הסתכלתי על וויליאם ונאנחת על המעקה של המדרגות, הוא כיסה את פיו וציחקק, אמא שמה לב אליו והסתובבה אלי. -"תבואי לפה." היא סימנה לי עם השפתיים, משכתי את השמלה למטה והתקרבתי אליהם,
החוקים אצלנו הם שאנחנו לא מדברים עם השידוך שלנו לפני החתונה, ואני חושבת שזה מגוחך, למה אני לא יכולה להיות ילדה רגילה?

שמענו את הפעמונים שהאוכל מוכן, אמא אמרה כמה מילים בנימוס אל האיש ופתחה להם את הדרך אל השולחן, -"אני מצפה ממך התנהגות נאותה גב' קלריס, ואל תעשי את מה שעשית אתמול עם הדוכס."
מה עשיתי אתמול עם הדוכס?
אה כן, אם כבר חושבים על הדוכס. דוכס בא ורצה לשאת אותי לאישתו, ככה אמא אומרת. אני ממש לא בעיניין של דוכסים עכשיו, וגם לא של נסיכים, וגם לא בעיניין של החוקים המפגרים פה.
רק אם אמא הייתה שומעת אותי אומרת את זה,
זה מה שטוב בנו, שאנחנו יכולים לחשוב בשקט. בלי שאף אחד ישמע
אני לא יכולה לחכות למחר כבר, לראות איזה מלך יבוא אלי וינסה למשוך אותי אליו. הציניות אצלי חוגגת

קמתי כדי לשים לי בצלחת עוף, אמא רקעה ברצפה ושלחה לי מבט מאיים.
עוד מעט היא תגיד לי שאסור לי לנשום,
-"אני יכולה לקבל בבקשה את העוף?" ניסיתי להיות מנומסת, המלצר הניח את העוף ליד הצלחת שלי. -"תודה מלצר."
שמעתי צחקוקים מהצד של וויליאם, לפחות מישהו צוחק כאן.
כל הארוחה רק השקט דיבר, אחרי ההארוחה רוקדים. זו מסורת
וכמובן שאנחנו נשמור אותה, אני הדור ה16.
ואני לא דומה לאמא שלי, אם הילדים שלי לא ירצו לרקוד את הוואלס הם לא ירקדו.
אבל במשפחה שלנו זו חובה, בכל הגילאים רוקדים כאן.

-"הוא מוצא חן בעינייך יקירתי?" אמא לקחה את ידי ומשכה אותי בעדינות אל הרחבה, כל הזוגות רקדו, חוץ מוויליאם שעמד בצד.
אם הייתי יכולה הייתי מזמינה אותו לריק-
-"יקירה?" אמא קטעה את מחשבותיי, "הוא נראה נחמד." צלעתי, היא הגבירה את הקצב וכך גם כל הזוגות באולם, השיר נגמר וכולם החליפו זוגות, אמא נעלמה בעיניי-
הרגשתי יד על הכתף,
הסתובבתי חצי סיבוב, לפתוח פה לא הצלחתי והוא כבר משך אותי לריקוד, רוקד איתי כמו כל הזוגות, באותו הקצב
הורדתי את ראשי וניסיתי לשמור על הגב ישר
-"אני יודעת שאסור לנו לדבר אבל-"
"ששש…" סוף סוף הוא פתח את הפה.
-"תנשק אותי."
ידעתי שאסור לו, העמדתי אותו במבחן, כי בסוף השיר מנשקים את האישה,
הוא שמר את המבט שלו ישר, מביט בי באותו מבט כל הריקוד.
הריקוד נגמר, הסתכלתי על כל הזוגות ועל אמא ואבא שהתנשקו בלי סוף, אני אפילו לא מוכנה. ניפנוף שיער לאחור, וויליאם התקרב ונישק את הלחי שלי, משתחווה בפניי ועוזב.
בעלי הוא לא יהיה זה בטוח, כי גבר אמיתי צריך להיות בן אדם רגיל. לפחות אני רוצה שבעלי יהיה כזה, ולא נסיך או דוכס.

-"הוא נישק אותך?"
"בלחי." עניתי לה, מגלגלת את עיניי, סוף סוף הערב הזה נגמר.
-"אהבת אותו?"
"אמא אני לא יכולה לאהוב אותו בלי לדעת מי הוא."
-"גברת צעירה, להזכירך, ככה אני התחתנתי עם אבא, וכך הנסיכות. אין שום סיבה שאת תיהי שונה מכולן, את חייבת להתחתן עד סוף החודש."
שילבתי את ידי על החזה ועליתי למעלה במדרגות, אומרים "תרגישי כמו בבית." אז אני מרגישה כמו בבית של ילדה רגילה ולא נסיכה, אפילו שאני לא יודעת איך ילדה רגילה מתנהגת, אני לא רוצה אותו.