איליין בלו 2 פרק ו': מותו של טובי

כמעט עשיתי את זה, ובדקה האחרונה התחרטתי, מעצמי נגעלתי.
אני נכנסתי לחדרי, התמוטטתי על הרצפה בבכי.
"איליין, מה קרה? את בסדר?" טובי הופיע פתאום, "קרה משהו?" הוא חיבק אותי.
הבטתי בו, בעיניו חסרות המודעות, הוא לא יודע מה יכול לקרות לו.
"אתה תמות, הלס הולך להרוג אותך אם אני לא ארצח את מירור טובי, אתה הולך למות ואני הולכת לאבד אותך!" דמעותיי לא פסקו, הן יצאו וזלגו על פניי. טובי היה נראה מבולבל, לא ידע מה להגיד או מה לעשות. "את לא יכולה לאבד אותי, את אף פעם לא תאבדי אותי איליין" הוא חיבק אותי, מנשק אותי.
נשיקתו הפכה את מליחותן של דמעותיי כמעט בלתי מורגשת, צמרמורת עברה בגופי, נענעתי את ראשי.
"אתה לא מבין, זה הלס, הוא לא יחשוב פעמיים לפני שהוא יחטוף אותך ויהרוג אותך!" התנשפתי, מונעת מהדמעות לפרוץ החוצה. "אם אני לא אהרוג את מירור הוא יהרוג אותך".
טובי לקח את הסכין מידי, הניח אותה על השולחן.
"רצח זה לא הפתרון" הוא אמר, מביט במבוכה על הרצפה.
"אבל אתה תיהרג! אם אתה תיהרג לא יהיה לי טעם לחיות, אני מעדיפה להרוג את עצמי מאשר לדעת שמשהו יקרה לך" החל רעד בגופי, לא יכולתי לחשוב על אפשרות כזו שטובי ייפגע.
הוא כל-כך חשוב לי, הוא הבן-אדם שאני הכי אוהבת.

"אני אמות למענך, את יודעת את זה" טובי החזיק את ידיי, הביט בי. "אני אקריב את עצמי, אף-אחד לא ייגע בך ובמירור- לא כל עוד זה תלוי בי".
"טובי, לא!" הבכי פרץ שוב, התקשיתי לראות מעצב. הוא נישק אותי.
"אני הולך להלסארו, אל תחכי לי" הוא הביט בי, חייך אליי פעם אחרונה.
"טובי, אל תלך- אני מתחננת בפנייך, אל תקריב את עצמך!" ידעתי שאם הוא ייהרג, כל חיי ימותו איתו, ידעתי שלא תהיה לי מטרה לחיי עוד. הוא נישק אותי פעם אחרונה, נשיקה ארוכה. הוא נעלם.
לבי דפק בחוזקה, ניסיתי לחשוב עליו, לראות אותו במוחי ואולי לשלוט על מה שקורה לו. ראיתי אותו מתייצב בפני הלס ביער ליד הלסארו, הלס חייך ושלח את ידו לעבר טובי, הבזק אור אדום הופיע וטובי התמוטט על הרצפה- ללא דופק או נשימה.