כאן בשבילך -פרק 43

-רוי-אל-
כששמתי את הצעקה מחצר רצתי אליה כשהגעתי ראיתי את המכונית שהתנגשה בקיר, ארבל שכבה על הרצפה מלאת דם ״ארבל?״ הזזתי את שערה השחור מעל פניה שהיו מכוסות בדם ״ארבל, את יכולה לשמוע אותי?״ כולם יצאו החוצה רונלד נעמד ולא זז התאומים התקרבו והזמינו אמבולנס, ריין יצא וראה את ארבל מלאת הדם וברח, הסתכלתי עליה בחזרה ולא יכולתי לחשוב על זה שמשהו יקרה לה ״ארבל בבקשה״ האמבולנס לקח אותה לבית החולים, המשטרה לקחה את רונלד, שעדיין לא הגיב לכל מה שקרה, בדרך לבית חולים כשהתיישבתי לידה, הרגשתי רע, כי לא ידעתי מה אני מרגיש כלפי אותו אדם שפגע באחות הקטנה שלי, ככל שניסיתי להבין אותו ולהבין את זה שלקחתי לא את היקר מכל למרות שהוא לא התנהג אל כל אחי באופן שווה, ניסיתי להבין אותו איך הוא יכל לעשות דבר כזה? הוא פגע בכל אחי, בכל היקרים לי, איפה דניאל, איפה הוא? ניסיתי לחשוב, נתתי למשטרה את כל הכתובות האפשריות ואת כל המקומות האפשריים בתקווה שהוא יהיה באחד מהם, כי מחוץ לבית הוא לא היה.

חיכינו הרבה זמן, שיוציאו אותה לחדר שנוכל לראות אותה, הרשו לנו להיכנס, היא הייתה חבושה, הרופא אמר שיש לה שבר ברגל וכמה פצעים אבל שהכל יהיה בסדר, התאומים נכנסו לפני ויצאו, נכנסתי אחריהם, ישבתי ליד המיטה שלה וליטפתי את פנייה, ״אני כל כך מצטער.. את לא אשמה וכל זה לא היה אמור לקרות.. אולי להיות אחראי לארבעה אנשים זה גדול עלי, אולי פשוט הייתי צריך להיסתפק בלהכיר אותך מרחוק?״ אחרי חצי שעה של בהייה הוציאו אותי החוצה וכל הלילה אני והתאומים נשארנו ערים מחוץ לחדר.

-ארבל-
הרגשתי שהוא מלטש את ראשי, ״דניאל?״ הסתובבתי להסתכל עלי
״ארבל?.. את בסדר?״
״ריין?״ נבהלתי ״מה אתה עושה פה?״ גימגמתי ״תצא..״
״אני מצטער..״
״אתה כל הזמן מצטער״
״אני יודע, אני מנסה שזה לא יהיה סתם״
״אז זה לא עובד לך״
״הפעם אני מתכוון לזה באמת״
״בכל שאר הפעמים זה לא היה באמת?״ תהייתי
״כמובן שזה היה באמת״
״אם אתה משווה את הסליחה הזאת לקודמות אז..״ כעסתי
״אני לא, לא ציפיתי שזה יקרה״
״ציפיתי לדניאל..״ חשבתי לרגע ״איפה הוא?״
״אני לא יודע..״
רוי-אל נכנס לחדר ״מה אתה עושה פה?! תצא!״הוא ניגש אלי ״הכל בסדר?״
״כן..״
״אני כל כך שמח שאת בסדר״
הסתכלתי עליו הוא היה מלא תחבושות ״איך אתה מרגיש?״ דאגתי
״אני בסדר״
״איפה דניאל?״