שינוי-פרק 1

צעדתי באיטיות לאורך השביל הישר,שהיה מכוסה במעט אדמה.
הגעתי לדלת הבית,נעצרתי וחשבתי.
חשבתי שאולי אפשר לשכנע את אמא ואבא לחזור לבית הקודם ולסניף הבנק הקודם,אבל נזכרתי שהעובדים החלו לפרוק את הרהיטים מהמשאית,ושמכרנו את הבית הקודם לאיש לא מוכר,שהיה נראה שהוא לא מהסביבה.
הנחתי את ידי על ידית הדלת וסובבתי אותה בעדינות.
לא ידעתי למה לצפות-
לבית עם המון חדרים שיהיה לי קשה מאוד להתמצא בו או לבית רגוע,חמים,משפחתי ושקט שאוכל לקבל בו מעט נחת מהעיר הסוערת שמחכה לי מחוץ לבית.
נכנסתי פנימה.
הדבר הראשון שראיתי היה סלון קטן לא מרוהט,אח קטן וחלון גדול שבו השתקף נוף של גינה.
זו הייתה הגינה שלנו.
בגינה היו ערמות של אדמה,מפני שכשקונים בית חדש עובדים מעצבים לו את הגינה לפי דרישותיו של הלקוח-מי שקונה את הבית.
אבא לימד אותי את זה כשהייתי בת שש.
לא ידעתי איך הגינה תראה,ואיפה נאחסן את המכשירים שתורמים לטיפוח הגינה,או שאבא יבנה מחסן מעץ כמו בבית הקודם.
רק דמיינתי.
דמיינתי שליד החלון יהיה שיח דובדבנים קטן,שבחורף אקטוף ושנאכל אותם לארוחת ערב.
המשכתי לסרוק את הבית במבטי והלכתי לכיוון המטבח.
במטבח היה שיש ארוך ובתוכו היה כיור.
היו לי זכרונות רבים מהמטבח בבית הקודם:כשאמי הייתה אופה או מבשלת היא הייתה מושיבה אותי על השיש,ואילו אני,הייתי מסתכלת בסקרנות ובקפידה מה הייתה עושה.
אבל השיש בבית הזה היה צר מאוד,ורק בחלק של הכיור והגז השיש בלט החוצה.
למטבח הייתה צורה מלבנית,ובסופו דלת מסתורית.
הדלת הייתה עשויה מעץ וצבועה בחום כהה,לא כשאר הדלתות בבית שהיו צבועות בלבן בהיר ונקי.
נגשתי אל הדלת,שמתי את ידי על ידית הדלת העבה,סובבתי את ידית הדלת באיטיות,וכשראיתי חריץ של אור סגרתי את הדלת בחוזקה ובמהירות.
"עדיף להשאיר את הדלת הזו לסוף",חשבתי.
הלכתי לאורך המטבח המלבני ופניתי שמאלה לכיוון המדרגות.
עליתי במעלה המדרגות,שלפי דעתי היו ישרות מדי,כאילו שורטטו עם סרגל באופן מדוייק.
בבית הקודם,המדרגות עלו למעלה בצורה עגולה,עם מעקה שמסתלסל כלפי מעלה כמו המדרגות.
אני זוכרת שלאורך המדרגות בבית הקודם היו המון ציורים מיוחדים שאמא ציירה לפני שפגשה את אבא.
השם שלה חתום על כל ציור.
כשהייתי קטנה יותר,אהבתי להשוות בין כל החתימות כי הייתי בטוחה שלכל ציור היתה חתימה אחרת.
המשכתי לעלות במעלה המדרגות,והגעתי לקומה השנייה.
ראיתי לפניי הרבה מרחב ריק.
הלכתי לאורכו של המרחב,והגעתי לחלון גדול,שבמרכזו דלת זכוכית שקופה עם מפתח שהיה חלק מצרור מפתחות גדול.
סובבתי את המפתח באיטיות,וסגרתי מאחוריי את הדלת.
סובבתי את ראשי לכיוון החדר.
ראיתי שזהו בכלל לא חדר-זוהי הייתה מרפסת לא קטנה ולא גדולה בצורת גורן (חצי עיגול).
ראיתי חלקת אדמה בצד המרפסת,שכנראה מיועדת לעשבי תיבול.
צפיתי מהמרפסת לכיוון הנוף של תל אביב,וראיתי את הרחובות והכבישים.
האוויר היה צח ונקי,אולי מפני שהמרפסת הייתה גבוהה ורחוקה מהכביש.
נשארתי על המרפסת במשך כמה דקות,צופה בנוף של תל אביב,וחושבת על הבית הקודם.
לאחר כמה דקות של מחשבה על ריחות של בית,על מראות של בית ועל אנשים שנשארו עם המראות והריחות של הבית,הלכתי לראות את שאר הקומה.
הלכתי לאורך המסדרון.
פתחתי את הדלת הראשונה.
יכולתי להבחין שזהו לא החדר שלי אלא של הוריי מפני שבתוך החדר היו עוד שתי דלתות: אחת לאמבטיה ושירותים ועוד אחת לחדר ארונות.
יצאתי מהחדר וסגרתי את הדלת אחריי.
אני חושבת שאני סוגרת אחריי דלתות בנימוס מפני שאיני מרגישה כאן בנוח ועוד לא התרגלתי לעובדה שזהו הבית שלי.
אפילו אחרי שבע שנים של מגורים בבית הזה עדיין איני התרגלתי להשאיר את הדלתות פתוחות.
המשכתי לכיוון הדלת השנייה.
פתחתי את הדלת לרווחה.
היה זה החדר שלי.
היו לו שני חלונות וגודלו היה בין בינוני לגדול.
סגרתי אחריי את הדלת והמשכתי לחדר שבסוף המסדרון.
פתחתי את הדלת באיטיות וראיתי אמבטיה לבנה שנראית טובה לימים חורפיים,מראה גדולה,כיור,ארון למשחות ותרופות ושירותים.
סגרתי אחריי את הדלת וירדתי במדרגות הישרות מדי לכיוון המטבח.
הלכתי לאורך המטבח המלבני וניגשתי אל הדלת החומה שבוסף המטבח.
ניגשתי אל הדלת ו…