איליין בלו 2- פרק ה': ההחלטה

"את חייבת למצוא את הזמן שיעצור, כשהיום ייגמר והמחר לא יחדור" שמעתי את קולה של אמי קורא לי. היא ניצבה מולי, אוחזת בידי ומבקשת ממני למצוא את הזמן שעוצר, מה זה אומר?.
"למה את מתכוונת? אמא, תגידי לי" התחננתי, אך היא הלכה לאחור ומאחוריה הופיע אבי, מחייך ומביט בי בעיניו האוהבות. "אבא" גמגמתי, אך הוא קפא וחייך, שניהם קפאו. לפתע הרקע נהיה שחור, אפלה וחשיכה מילאו את החדר, ועיניו האדומות-כתומות של הלס הביטו בי.
"אם את רוצה לראות אותם, בחיים או בכלל, מירור היא המפתח. מירור גריי" הוא דיבר, ותמונתה של מירור הופיעה ברקע, והוא המשיך:" ילדה בת 19 היא הייתה, כל-כך תמימה וכל-כך טובה. היא המפתח, תרצחי אותה והתשובות יגיעו, אני מבטיח. תסמכי עליי, ילדה, תסמכי עליי ואת תראי איך כל העולם חוזר לימיו המובנים והטובים. תסמכי עליי, ילדה" הוא הביט בי בעיניו האדומות-כתומות וחייך.
"למה אתה עושה את זה?" הבטתי בו חזרה, לא ממצמצת לשנייה אחת.
"תסמכי עליי, תהרגי את מירור גריי, או שטובי גריי-סטון יירצח במקומה" הוא צחקק צחוק מוזר, מחייך חיוך מלא ברשע, באופל.
"מה אתה רוצה ממני?!" צרחתי בקולי קולות, ולפתע התעוררתי. הכל היה חלום, אני לא דיברתי איתו באמת, נכון?. הכל היה חלום, יופי, הכל היה חלום…

"וואו" לחשתי לעצמי, בוהה ברצפת חדרי וחושבת מה אני עושה עכשיו. "תרצחי את מירור גריי- או שטובי יירצח במקומה" הוא אומר, "תסמכי עליי" הוא אומר- למי להאמין? עד שחשבתי שכבר הסיוט שנקרא הלס מאחוריי והוא לא ירדוף אותי יותר, לא ייגע בי יותר- והנה הוא מדבר איתי שוב, מבקש שאסמוך עליו, מי הוא חושב שאני?.

"בוקר טוב" אמרתי, נכנסת למטבח ומשפשפת עיניים.
"בוקר" קול מוזר לחש לי.
"מירור!" הרמתי את מבטי, היא ניצבה מולי. איך אני אוכל להסתכל לה בעיניים ולרצוח אותה? איך אני אוכל לבחור בין שני אנשים טובים שאני סומכת עליהם? מה אני אמורה לעשות?.
"את רוצה לאכול משהו, חמודה?" היא חייכה אליי, שופכת לכוס שלי קפה.
"זה בסדר" אמרתי במבוכה.
"איליין, זו מירור! אל תתביישי לבקש" ארין אמרה ונתנה לי נשיקה על הלחי, "אני הולכת לפגישה- מירור תהיה איתך כדי שלא תעשי שטויות" היא אמרה והלכה לכיוון הדלת.
"את הבאת את מירור בתור בייביסיטר? בת כמה אני נראית לך? ופגישה- דייט?" אמרתי.
"זה לא דייט, זו פגישה!" היא הסמיקה ויצאה. זהו, אני ומירור לבד. היא התיישבה על הספה וצפתה בטלוויזיה.
"תרגישי חופשי לעשות מה שבא לך, אני אהיה פה כל היום" היא חייכה והפנתה את פרצופה למסך. סיימתי את הקפה, שמתי אותו בכיור ולקחתי סכין קטנה. מחזיקה בה בחרטה, רועדת מפחד, מרימה אותו לעברה של מירור. אני אתחרט על זה, אני מתחרטת, אבל אני חייבת לעשות את זה. בשביל טובי, בשבילנו…