סודות של העבר-פרק 5 חלק ב

בסוף היום היא התקשרה לביתה. אין תשובה.
היא ניסתה שוב והפעם התקשרה לאמא שלה. שוב, אין תשובה.
היא התחילה להילחץ כי ידעה שאבא שלה מחוץ לעיר ואמא שלה צריכה להיות בבית בשעה הזאת.
"קרה משהו, סוזן? " שאל גייק.סוזן ניסתה להתקשר כבר שלוש פעמים לביתה ולאמה אבל עד עכשו-
לא ענו לה.
"אני לא יודעת. אמא שלי לא עונה לי ואין לי מפתח לבית" אמרה סוזן. היא החליטה שהיא תעבור בחנות שלה אחר כך.
"גייק, אולי נלך לבית שלך בניתים ונלמד, עד שאני יצליח להשיג את אמא שלי . בסדר? "
"המ…כן בסדר" אמר. הם התקדמו לעבר הבית שלו והוא הרגיש שהוא נהיה מודע יותר לסביבה. מודע יותר לקרבתה של סוזן.
"אני בבית" אמר ופתח את הדלת. ממש כעבור שהייה זינקה עליו דמות מהמסדרון וסגרה עליו החיבוק דוב.
סוזן הבינה שזאת היתה אמא שלו.
"גייק למה לקח לך כל כך הרבה זמן? " שאלה אמו, ואז כעבור שנייה קלטה שסוזן עומדת שם. "אוו, סוזן גם את פה איזה יופי ! את נשארת איתנו לארוחת ערב? את נשארת אצלנו גם לישון? " שאלה בנימה מפתה.
"לא, לא אני פה כדי ללמד את גייק לקראת מבחן וגם…. אני יכולה לקרוא לך מדלן? אני לא מצליחה לתפוס את אמא שלי בפלאפון , אז חשבתי.. האם אני יכולה להישאר פה עד אז? " שאלה סוזן והביטה בביישנות
לעבר מדלן.
"ברור חמודה. הרי גייק היה איתך כשאנחנו לא היינו פה. שכחת? " אמרה מדלן והובילה אותה לחדרו של גייק.
"אמא לאן – הי אמא ! " צעק גייק אבל היא כבר פתחה את דלת חדרו והציגה לראווה את חדרו המבולגן.
סוזן נכנסה פנימה וציחקקה חלושות.
" הי זה לא מצחיק ! אני התכוונתי לסדר פה מאוחר יותר, אבל לא ידעתי שהיו לי אורחים בחדר לפני".
הוא ניגש לערמת בגדים מלוכלכים שהיו בקצה החדר, דחף אותה לארון, ופינה לסוזן מקום בשטיח.
"אז מה את חושבת על החדר המבולגן שלי " אמר בציניות.
" שהוא יכול להיות ממש יפה אם תנקה אותו מידי פעם. ואם תאיר אותו קצת". אמרה וניגשה לפתוח את
הווילון שבחדרו. הנוף היה מדהים.
אור השמש השוקעת נגע בגייק, והיא התבלבלה לרגע וחשבה שהיא רואה מלאך.