הגיבור שלי..-פרק 29 {עוד מעט פרק 30}

"שמעי איימי אני יחזור עוד שעה בערך..אז תנעלי את הבית או שתקראי לחברה שלך הזאת מלאני או שלא יודע מה תעשיי.." אמר סאם במהירות ובלחץ.
"סאם הכל בסדר,איפה אתה?"שאלתי.
"סתם..כריס עבר תאונה עם האופנוע לא משהו רציני אל תדאגי.." אמר.
"אתה בבית חולים?" שאלתי.
"כן" ענה.
"טוב ביי,ד..דרך אגב אם לא שמת לב כשיצאת,אז באה אליי חברה מבית הספר הישן שלי" אמרתי כבדרך אגב.
"באמת?" שאל ויכולתי לשמוע שזה לא מעניין אותי.
"טוב ביי" אמרתי וניתקתי לו. הבטתי בנטלי,אויי אני כל כך שונאת אותה,היא דופקת לי פרצופים כאילו אני איזה סמרטוט רצפה.
"בואי" אמרתי לה והתקדמתי במהירות לעבר הדלת.
"לאן הולכים?"היא שאלה ,מנסה להשיג אותי..
"לבית חולים" אמרתי ויצאתי מהבית.
"ל..למה? איכס אני שונאת בתי חולים,מסריח שם" אמרה בקול המעצבן והצפצפני להחריד שלה.
"אין מה לעשות,תסבלי..אם את לא רוצה את יכולה לחזור לוושינגטון" אמרתי בעוקצנות. אולי זה יבריח אותה. אני לא רוצה שום זיכרונות מבית הספר הקודם שלי.
"טוב אני באה" אמרה באנחה.
נסענו באוטובוס לבית החולים ותוך חצי שעה כבר היינו שם.
"סליחה,את יודעת באיזה חדר נמצא כריס טומלסון?" שאלתי את האחות שהייתה ליד הקבלה.
"כן,הוא נמצא בחדר 897" אמרה האחות .
"בואי"ציוויתי על נטלי ורצתי לחדר 897. היא רצה אחריי,מסכנה..היא הייתה עם עקבים.
"ווואוו" נעצרה נטלי וחיוכה התרחב. ראינו במסדרון את כל החברים החתיכים של סאם..נטלי לא יכלה להוריד את החיוך מפרצופה.
"א..איימי מה את עושה כאן,סאם יודע שאת כאן" שאל טיילור כשראה אותי מתקדמת לעברם. כולם הסתכלו עליי.
"לא אבל הוא ידע,איפה הוא באמת??" שאלתי ונטלי עדיין הזילה ריר.
"הוא בפנים,עם כריס" אמר אוסטין.
"מה שלום כריס??" שאלתי כשנזכרתי שהוא עבר תאונה,ובשבילו בעצם באתי.
"הוא בסדר,הוא נפצע קל" אמרו טיילור.
"היי,נעים מאוד אני נטלי..חברה של איימי" התפרצה נטלי בחיוך כאילו חיכתה הרבה זמן לתשומת לב.
"היי" ענו כולם.
היה משעמם בזמן שחיכינו שסאם יצא מחדרו של כריס.
"נטלי התחילה לפתח שיחה עם כמה בנים והם זרמו איתה.
לפתע סאם יצא. כולם הסתכלו עליו.
"טוב.. הוא יהיה כמו חדש,*עכשיו* אתם יכולים להיכנס אליו" אמ כאילו הם כבר שיגעו אותו.
באנו להיכנס.
"חוץ ממך" אמר סאם ולקח אותי לצד..
"מה יש לך?" שאלתי.
"איימי מה את עושה פה?" שאל סאם.
"באתי לבקר את כריס" אמרתי בעצבנות ושמתי את ידיי על מותניי
."בשביל מה באת אמרתי לך שזה כלום,וחוץ מזה שיכולת להודיע לי!!" הוא הגביר את קולו במשפט האחרון.
"אוככ סאם אתה מתנהג כמו אבא שלי,תפסיק!!" אמרתי ונכנסתי לחדרו של כריס. ראיתי את כולם סביבו. הוא דיבר בדיוק עם נטלי.
"כריס" אמרתי והוא הסתכל עליי." איך אתה מרגיש?"
"אני בסדר אל תדאגי איימי. בדיוק הכרתי את חברה שלך,נטלי" אמר והסתכלנו על נטלי המחוייכת.
ראינו אותה מתקרבת לסאם ומתחילה לדבר איתו, והוא עונה לה בחוסר סבלנות.
"למה סאם נועץ בך מבטים?" שאל כריס כשסאם התחיל להסתכל עליי כל שנייה.
"אני יודעת? אתה מכיר את סאם..הוא יכול להיות מעצבן כשהוא רוצה" אמרתי לכריס.
"את כל הזמן משקרת לו" אמר כריס.
"מאיפה זה בא?" שאלתי מבולבלת.
"איימי,מצד אחד אתם ידידי ילדות ועברתם לגור בניורק ביחד. אבל מצד שני אתם כל הזמן רבות כמו איזה זוג נשוי, בחיי שאתם מוזרים..סאם סיפר לי שהוא שונא שאת משקרת לו" אמר.
"הוא מתנהג כמו אבא שלי!" התעצבנתי.
"איימי הוא דואג לך,את בסך הכל בת 16" אמר כריס.
נאנחתי "תפסיקו לגיד את זה" לחשתי.
צלצול הפלאפון שלי נשמע..
"איימי איפה את אני שעה דופקת על הדלתתת!" צעקה מלאני בפלאפון. שיט שכחתי שהיא צריכה לבוא.
"מ..מלאני תחכי לנו בפארק אנחנו כבר באות" אמר וניתקתי.
"סורי כריס אני חייבת לעוף" אמרתי לכריס במהירות.
נטלי בואי" אמרתי שנייה לפני שיצאתי מהחדר.
"לאן את הולכת?" שאל סאם.
"לפארק" עניתי לא היה לי כוח אליו.
נטלי באה והלכנו במהירות לפארק..למזלי הוא קרוב לבית החולים.
ראיתי את מלאני יושבת על הספסל..
"בואי" אמרתי לנטלי. והתקדמנו לעברה.
נטלי ומלאני נעצו מבט אחת בשנייה..או או!
"אההההההההההההההההההההההההההההה" שתיהן החלו לצרוח.