אהבה וירטואלית 3

הלכתי למקום שקבענו , לא היה שם אף אחד חוץ מאיזו אישה מבוגרת שנראית בערך בת 40.
היא שאלה אותי איך קוראים לי. עניתי לה שקוראים לי רוקי. היא ענתה לי שקוראים לה דוריס אבל במחשב קוראים לה בכלל רוני.

מה? לא יכול להיות! אמרתי לעצמי. היא ענתה לי " הכל יכול להיות"
את זאתי שדיברתי איתה במחשב? כן זאת בהחלט אני. לא אני בסיוט אני בסיוט! רצתי ברחתי קפצתי הכל כדי להגיע הביתה כמה שיותר מהר.

יופי הגעתי. רגע מי מאחורי? ראיתי צל של מישהו. או מישהי.. הסתובבתי בבהלה וראיתי את אמא שלי. היא שאלה אותי מה קרה? עניתי לה , כלום אמא.
טוב , אז אני חוזרת לעשות כביסה היא אמרה והלכה. רוקי למה אתה בורח? ראיתי את בוריס ( רוני מהמחשב זאתי שהיתה בקניון) די תעזבי אותי! צרחתי.

אתה יכול לברוח אבל לא להסתתר ( אם זה הפוך אני מתנצל) , לפחות לא לתמיד היא אמרה. הייתי חיב לרוץ ולא להישאר שם סתם ככה. סובבתי את הראש כמה שיכולתי בזמן שרצתי. אני מדמיין! . יש לה נעלי טורבו. ואוו היא באמת דומה לי תמיד רציתי נעלים כאלה.

מה לעשות מה לעשות?! חשבתי לעצמי. רצתי רצתי ואז רצתי בחזרה הביתה. שוב סובבתי את הראש. היא ירדה מהטורבו! מעולה. היא עצרה לרגע. היא לא היתה צריכה להתעסק איתי! אמרתי. מה היא עושה? מה?! צעקתי. היא הוציאה אופנוע מהמזוודה שלה.

עצרתי לא יכולתי לרוץ יותר. היא השיגה אותי ואז הסתובבה בחזרה לכיווני. רוקי רוקי רוקי , היא עמדה מולי. העניים שלה זהרו בצבע אדום. הציפורנים שלה היו עם לק שחור. תקשיבו אני מתחיל פה לזרום בטעות לסיפורי אימה בטעות. טוב נחזור לסיפורנו , בוא נחשוב מה אני יעשה איתך…