אני מס' 2 \ פרק 1

חברה, התחלתי סיפור חדש מגניב ברמות (טוב, לדעתי לפחות..) אבל אל תתדאגו, לא נטשתי את כוכבים נופלים!!!
אחממ… כן אני יודעת, לא כתבתי כבר שנים וסביר להניח ששכחתם מקיומי אבל… הי, אני כאן!!!
טוב, טוב, אני מתחילה, קבלו את הסיפור המהולל שלי!! חח…
***
16\04\2012
זה נורא מוזר לכתוב יומן, זה סוג של לכתוב לעצמי! אבל אתה יודע, לכל מורה יש את היציאות שלה, והמורה שלנו החליטה שיומן ישפר את צורת הכתיבה שלנו וכל החרטה ברטה הזאת, אבל בעצם, מה אתה יודע?? אתה בחיים לא למדת בבי"ס, במיוחד לא כמו שלי… טוב, נו, אני אמורה לספר לך קצת על עצמי אז… (אני באמת הולכת לתאר לחבילת דפים איך אני נראית?? נו באמת ג'ני…) אז ככה:
כמו שכבר הבנת, עד כמה שיומן יכול להבין, קוראים לי ג'ני, יש לי שיער שחור וחלק, עיניים ירוקות ואף קטן ומעט סולד. אני טיפוס דיי חברותי, טוב, חוץ ממיקרים חריגים שאני יכולה לרצוח את כל מי שעומד מולי… אני יודעת לנגן על גיטרה וזה מה שאני בעצם עושה כל לילה כמעט, אני שונאת לימודים- כמו כל תלמידה נורמאלית, למרות שיש לי ציונים לא ממש גרועים ו… לא, אין לי חבר, ז"א היה לי אבל הוא דיי נדלק על מישהי אחרת (וחבר בגן לא נחשב, נכון?), יש לי מלא חברות מדהימות וידידים מגניבים אבל נטשתי אותם בנתיים כי… ובכן, זה סיפור ארוך, אני אתחיל מהתחלה:
שילשום הלכתי לעשות קניות בברייטן ביץ'- המקום בו אני גרה, הסתובבתי בין חנויות וצברתי עשרות שקיות כשלפתע אני קולטת את עצמי עם חולצת טורקיז צמודה ומכנסי ג'ינס משופשפים (וסתם לידע הכללי- לבשתי באותו יום קפוצ'ון סגול ומכנסי ג'ינס בהירים). עמדנו כך אחת מול השניה לכמה שניות אך לאחר סקירה קצרה הכפילה שלי עיוותה את פניה ואמרה תוך כדי לעיסת מסטיק קולנית
"חשבתי שלתאומה שלי יהיה סיגנון קצת יותר טוב מזה…"
"רגע רגע, תאומה?!" הייתי בהלם מוחלט, אם אתה שואל אותי הלסת שלי בטח הגיעה לריצפה, אבל היה נראה כאילו לכפילה שלי זה היה ברור מאליו "כן, הפרידו אותנו בלידה או משהו כזה…" אמרה באדישות ופוצצה בלון ורוד ודביק,
"אבל… איך את יודעת? אולי את סתם כפילה שלי?" היא גיכחה, "א), את הכפילה שלי ולא אני שלך, ב), אמא שלי סיפרה לי, ג), לא אמרת לי עדיין איך קוראים לך",
"הו, אני ג'ני, ואת?" זה היה מוזר פתאום לנסות לפתח שיחה רגילה, במיוחד בגלל העובדה שהרגשתי כאילו אני עומדת ומדברת מול מראה…
"אני שלי בראון" חייכתי קלות, "את גרה בסביבה?" אם היא גרה בקירבת מקום הייתי אמורה לראות אותה… "לא, אני לא מכאן, אני מקליפורניה, הגעתי לכאן כי אני צריכה מימך טובה"
"טובה?" הרמתי גבה והופתעתי לחלוטין מההבעה השלווה שהייתה לשלי, היא חצתה חצי מדינה כדי לבקש ממני טובה?? "תראי, אני התקבלתי ללהקה פה בברייטן ביץ', אבל אמא שלי לא מסכימה לי לעזוב את הבי"ס לטובת זה אז חשבתי שתוכלי לעזור לי בזה"
"ואיך בדיוק אני אני יכולה לעזור לך בזה?" שאלתי בחוסר הבנה
"אנחנו נתחלף, את תגורי אצלי ואני אגור אצלך", הסתכלתי עליה בפליאה,
"ולמה שאני אסכים לעשות דבר כזה…?" שלי צימצימה את מבטה,
"את לא רוצה לפגוש את האמא הביולוגית שלך?" השפלתי את מבטי וחשבתי על העיניין כמה שניות, באמת, מה יש לי להפסיד? הרמתי את מבטי במהירות "בסדר, אני בפנים!" שלי חייכה בסיפוק ואמרה בנחישות "טוב, אז לכי מהר להתארגן כי אני נוסעת חזרה היום…",
"היום?!?!" אמרתי תוך כדי שאני מנסה להפטר מזבוב טורדני מאוד שהחליט להדבק אליי,
"כן, ואני בטוחה שתעשי חיין בשנה הזאת..",
"שנה?!?!?!" היה נראה לי ששלי ממש נהנתה להפתיע אותי כל פעם מחדש ,
"אמ… אני צריכה לחשוב על זה שלי, תני לי עד היום בערב" שלי הינהנה בהסכמה
"עד היום בתשע, בתשע אני צריכה כבר לצאת".
אז… תאמין או לא, אני הסכמתי.
שלי נכנסה לבית שלי כשהיא לא מפסיקה להתלהב מכל חפץ בבית שלי, טוב, אנחנו משפחה מבוססת מאוד ובואו נגיד שלא חסר לנו כסף. אח"כ היא נסעה איתי לקליפורניה וכשהבית היה ריק היא הכניסה אותי והראתה לי את הבית שלה ותמונות של המשפחה שלה ולא הפסיקה להזהיר אותי לשמור על הבגדים שלה, "אני צריכה ללבוש אותם?",
"ברור! את צריכה להיות אני ועם הבגדים האלה …" שלי הצביעה על בגדיי "בחיים לא יחשבו שאת זו אני".
שלי עשתה לי היכרות קצרה עם החפצים שלה והלכה.
מחר אני אלך לבי"ס של שלי בפעם הראשונה, אני מקווה שאני אסתדר שם, בעצם, למה שאני לא?