איליין בלו 2- פרק ד': חשדות

הלס, זה הרי ברור. הוא זה שגנב את זה, הוא זה שהחביא את החריטה איפשהו, כדי שלעולם לא אראה אותם שוב. "איליין, את באה?" טובי שאל. קבענו שנלך לסרט, שנלך לבלות ולשכוח קצת מכל הטירוף בחיי.
"כן, רק תן לי רגע טוב?" חייכתי. קמתי מהכורסא של חדרי, הרמתי את הטלפון שלי וחייגתי 585. נפתחה דלת, דלת הכספת הסודי שלי- שם אני מחביאה את כל הדברים הכי חשובים לי, הכי יקרים. ענדתי את שרשרת הזהב של אמי שמצאתי בילדותי, סגרתי את הפתח מאחורי על-ידי חיוג המספר 757 ויצאתי מחדרי. על הכספת שלי רק אני, טובי וארין יודעים- לא סיפרתי לאף-אחד חוץ מהם. הם לא יודעים את הקוד שלי, אך אולי עדיף שאני אספר להם, עדיין לא החלטתי.
"מוכן?" שאלתי.
"מוכן, את?" הוא חייך, לא יכולתי שלא לחייך חזרה.
"כן" אמרתי.
"אז בואי" טובי צחק, והנהנתי.
הוא נהג כל הדרך, מזמזם שיר מוזר ונאנח.
"הכל בסדר?" שאלתי.
"הכל מצוין, אני פשוט… מזמזם" חשדתי, ממתי הוא מזמזם שירים?.
מעכשיו הכל נראה לי חשוד, אפילו טובי. אני יודעת שבטח אני אתחרט על מה שאני חושבת עכשיו, אבל אולי הוא לא באמת הוא? מזמזם שירים? משהו מוזר פה.
הגענו לקולנוע, נועלים את המכונית ונכנסים לקנות כרטיסים. ישבנו בסרט, בוהים במסך וצוחקים מידי פעם, משהו הרגיש לי שונה, משהו הרגיש אחרת. טובי מתנהג מוזר, חריטה נעלמה, ארגון שלא ידעתי עליו, שדרים מהוריי… איבדתי את קשר העין עם הסרט והתחלתי לחשוב, התחלתי לתהות לגבי הכל.
"את בסדר?" טובי לחש לי.
"כן, בחירה מצוינת לסרט" לחשתי חזרה.
"אוקיי, רוצה פופקורן?" הוא חייך.
"למה לא?" חייכתי והרהרתי במחשבות, לוקחת חופן ענקי וטומנת אותו בפי.

"את בטוחה שאת בסדר?" טובי אמר כשהסרט נגמר, בזמן שיצאנו מהקולנוע, הולכים מחובקים לעבר המכונית.
"אה, כן… פשוט סרט ממש יפה, דרמטי ורומנטי" אמרתי.
"זו הייתה קומדיה" טובי הביט בי במבט מוזר, "קרה משהו?".
"לא, זה בטח היה קומדיית- דרמה רומנטית או משהו" חייכתי, ניסיתי להסתיר את העובדה שלא ממש ראיתי את הסרט, אלא הרהרתי במחשבות שוב, מעופפת. יצאתי מהמכונית כשהגענו לביתי ונישקתי אותו .
"לילה טוב" חייכתי.
"חלומות נעימים" הוא חייך חיוך מסתורי וחשוד.