סודות של העבר-פרק 4 חלק ג

"אור, לקח לך זמן, חיכינו פה כבר 20 דקות "צעקה מיקה על אור. הן היו בתחנת האוטובוס.
"סליחה, " אמרה אור בהתנצלות "אבל חזרתי הביתה להחליף בגדים".
הן התקדמו לעבר הבית של סוזן. הן קיוו שהיא מרגישה טוב יותר עכשו. היא עזבה בפתאומיות לפני שהספיקו לרדוף אחריה.
הן הגיעו לביתה בדיוק כששמעו משהו נופל מתוך הבית. הן לא חשבו ונכנסו פנימה, בדיוק כשסוזן נפלה
על גייק.
גייק הסתכל על הבנות, ואז על סוזן, הבין, והוריד אותה במהירות ממנו.
"מה.. מה קורה כאן? " שאלו מיקה ומור ביחד. הן לא חשבו שזה מה שהן יראו כשנכנסו פנימה" למה….
"תביאו לי את המדחום מהשיש במטבח פה, מהר !". נימת קולו היתה רצינית כל כך שהן לא חשבו והביאו לו את המדחום. הוא הדליק אותו והכניס אותו מתחת ללשון של סוזן בפעם השלישית .
"39.8 מעלות,אחח…. החום רק ירד, ושב הוא עלה" אמר והסתכל על הבנות. הוא הבין שהן רוצות
הסבר.
"באתי אחרי בית ספר לבקר את סוזן, וכשהיא פתחה לי היא התמוטטה. בדקתי לה חום והתקשרתי לאמא שלה, והיא אמרה לי לשמור על סוזן עד שהיא תבוא…….."
הוא הסביר להן הכל עד לרגע שבו סוזן נפלה עליו.
" אוי.. אז סוזן באמת לא הרגישה טוב. היינו צריכות לבוא קודם" אמרה מור וכיסתה את סוזן. הם השכיבו אותה בספה, הניחו על מצחה מגבת רטובה. גייק מזג להם מרק והם התיישבו ליד סוזן.
"גיי..ק… גייק…" מלמלה סוזן. הוא התקרב אליה ונגע בידה.
"אני פה סוזן, אני לא הולך".
"גייק, אתה תסתדר איתה לבד, נכון? אנחנו צריכות ללכת " אמרו הבנות. השעה היתה כבר 6:20 .
"אוקי, נתראה מחר" אמר. החום של סוזן גרם לה להזיות, ולכן כל דקה כמעט, היא עשתה שטויות. היא קפצה, נפלה, התגלגלה…. . גייק החליט שהו מושיב אותה סופית.
הוא הרים אותה מהרצפה והשכיב אותה בספה, ונעמד מעליה. הוא הצליח לראות שמבטה התמקד והתפקח. היא נראתה מופתעת וסמוקה.
"סוזן, אני חייב להגיד לך: את כל כך יפה ,כבר הרבה זמן שאני מחפש אותך " הוא ידע שמסוכן בשבילו להגיד לה את זה. אבל זה לא שינה לא, היא לא תזכור דבר ממלא.
והוא לא הצליח להתאפק יותר, לראות ואתה ככה בשמלה כחולה קטנה , הוא התקרב קצת, שפתיו ריפרפו על לחייה, ואז נשמעה נקישה בדלת.
הוא התרחק מסוזן בדיוק כשאמא שלה נכנסה. היא רצה לכיוונם וחיבקה את סוזן.
"גייק.." התנשפה מולי. היא שמה לב מיד שהחום של סוזן חזר. " סוזן…."
"אני יודע, יש לה חום. שמתי לה מגבות רטובות אבל זה לא עזר ואני לא יודע עוד דרכים" אמר ונעמד
לצידה מעברה השני של הספה." הכנתי גם מרק אבל זה לא עזר, והחום רק עלה. היא נראתה בסדר גמור בבוקר ופתאום, אחרי שיעור ספורט, היא אמרה שהיא לא מרגישה טוב ושהיא הולכת הביתה."
"זה בסדר, עשית טוב. "אמרה מולי. "גייק יש לי בקשה: אתה יכול להישאר כאן הלילה, סיימון נסע השבוע לעסקי עבודה ואני חושבת שאני יצטרך עזרה בלטפל בסוזן כרגע". היא נשמעה ממש נואשת, אבל גייק לא היה צריך לחשוב על זה בכלל. הוא התכוון לבקש זאת בעצמו.
אין בעיה. אני רק צריך להגיד לאמא שלי שאני נשאר כאן, גברת מולי" אמר והדליק את הפלאפון שלו.
אמא שלו הסכימה.
"תודה רבה גייק. אני מעריכה את זה מאוד; ודרך אגב אתה יכול פשוט לקרוא לי מולי" אמרה וחייכה בחביבות. היא וגייק התחילו לטפל בסוזן.

סוזן הרגישה נורא.
היו לה חזיונות נוראיים על דברים שקרו לאליסון, הנערה מהיומן. היא ככל הנראה סבלה המון מהכוחות האלה שלה.
היא ראתה את אריאל, הוא היה חבר שלה, הבינה. החלום היה אחד הדייטים שלהם. היא נראתה מאושרת מאוד. היא היתה דומה במקצת לסוזן, פרט לכך שהשיער של סוזן שחור, ושל אליסון בלונדיני.
עכשו היא היתה במרתף. סוזן ראתה את המרתף כמו שהיה פעם, לפני שאליסון שינתה אותו. היא ראתה את אליסון כותבת ביומן על הדייט שלה עם אריאל. היא פתחה ספר והתחילה לקרוא .
"וואו יש פה המון דברים חדשים. המקום כל יום מביא לי ספרים חדשים, בלעדדיו הייתי כנראה מתפוצצת." אליסון קראה על הרחפת חפצים. בספר היתה דוגמה איך להרים כוס. היא התרכזה ושלחה את ידה הימנית קדימה. סוזן ראתה שעל היד שלה, יש סימן של כוכב קטן בתוך עיגול. הכוס ריחפה מעל השולחן ונחתה אצל אליסון ביד. היא קפצה מהתרגשות , זו היתה הפעם הראשונה שהצליחה להרחיף דברים.
סוזן הסתכלה על אליסון המאושרת וקלטה מהצד אור. היא התקדמה לעבר האור וראתה שם דלת.
היא פתחה אותה והרגישה שהיא חוזרת למציאות.
היא נמצאת בחדרה וגייק שם, למזלה רק הוא. הוא הסתכל על סוזן ועיניו נפערו. סוזן הסתכלה על עצמה והתנשפה.
גופה זהר באור חזק שביקושי היה אפשר לראות. כשהאור חלש וכבה, היא הסתכלה על ידה, וראתה את אותו כוכב קטן בתוך עיגול מוסתר בכף ידה. ואז היא הבינה.
היא היתה מכשפה, בדיוק כמו אליסון.