סיפור על וואן דיי המושלמים-פרק 22

-נקודת המבט של אס-
"היי, יש מישהו בבית ?" שאלתי כשנכנסתי. אף אחד לא ענה.
הלכתי למבטח לקחתי לי בקבוק קולה ועליתי לחדר.
פתאום שמעתי קולות מוזרים מלמטה.
"יש פה מישהו?" שאלתי ועמדתי בפתח המדרגות.
לא ענו לי, אבל הקולות לא פסקו.
"הארי בוא עכשיו עם זאין וטיי, אני לבד בבית, אבל לא לגמרי." סימסתי להארי.
"מה קרה?" הוא ענה
"יש בבית קולות מוזרים, בואו מהר" עניתי לו
"טוב, תישארי בחדר ותנעלי את הדלת 10 דקות אני אצלך" הוא כתב.
"טוב" עניתי לו. נכנסתי לחדר שלי, נעלתי את הדלת ונשכבתי במיטה מפוחדת וחיכיתי שהארי יבוא.
אחרי משהו כמו 5 דקות שמעתי קולות מלמטה, הם התחזקו.
ירדתי למטה, לא יכולתי להתעלם מהרעשים, נכנסתי לסלון וראיתי את…

-נקודת המבט של הארי-
קיבלתי אסמס מאס. (חחח זה יצא מזה מגניב אסמס מאס (; )
"הארי בוא עכשיו עם זאין וטיי, אני לבד בבית, אבל לא לגמרי." היה רשום.
"מה קרה?" עניתי בזמן שאני נועל נעליים.
"יש בבית קולות מוזרים, בואו מהר" היא השיבה
"טוב, תישארי בחדר ותנעלי את הדלת 10 דקות אני אצלך" כתבתי לה והלכתי לקרוא לזאין.
"טוב" היא ענתה. אני מקווה שזה מה שהיא תעשה.
הלכתי לחדר של זאין "תסמס עכשיו לטיי חמש דקות אנחנו אצלה שתהיה מוכנה" אמרתי לו.
"מה קרה?" הוא שאל.
"בדרך, עכשיו שים נעליים אני מחכה לך באוטו" אמרתי ויצאתי מהחדר "ואל תשכח לסמס לטיי" צעקתי לו מהמדרגות.

-נקודת המבט של טיי-
ההודעה הייתה מזאין "אהובתי משהו קרה, חמש דקות אני אצלך, תתארגני ורדי למטה, אוהב"
"אוקיי" עניתי לו.
שמתי שורט שחור וגופייה לבנה וכפכפים וירדתי למטה.
"אני הולכת אחזור יותר מאוחר, אני עם פלאפון" אמרתי לניק, אלכס והיילי שישבו על הספה וצפו בסרט.
"טוב" ניק אמר ויצאתי.
בדיוק הארי וזאין הגיעו. נכנסתי לאוטו.
"היי בנים, מישהו מוכן לספר לי מה קרה?" שאלתי
"כן הארי, באמת הגיע הזמן שתספר לי, לנו" זאין אמר
"טוב, תיסע לאס, היא אמרה שהיא שומעת רעשים מלמטה והיא מפחדת שפרצו לה לבית. אמרתי לה שתישאר בחדר ותינעל את הדלת של חדרה" הארי אמר לחוץ
"והיא עשתה את זה?" שאלתי לחוצה
"אני מקווה" הארי אמר והגניב מבט לכיווני דרך המראה, יכולתי לראות שהוא לחוץ, הוא באמת דואג לה.
רק שלא ייקרה לה כלום. בבקשה תעשה שלא ייקרה לה כלום. אנחנו מכירות רק יומיים ואני כבר מרגישה כאילו נולדנו יחד!!
הגענו לבית של אס יצאנו מהמכונית.
"חכי פה" זאין אמר "כשנראה שהשטח פנוי נקרא לך" הארי הוסיף
"טוב" אמרתי והם נכנסו לבית.
"אס!!!!!!" שמעתי את הארי צועק מתוך הבית.
דפקתי ריצה לתוך הבית שלה.
היא שכבה על הריצפה מעולפת. היה בלאגן.
"יש פה מכתב" אמרתי והרמתי את הדף שהיה על השולחן במטבח.
"עזבי את זה עכשיו, נקרא אחר כך" הארי אמר לי.
"זאין תתקשר לאמבולנס דחוף!" ציוויתי על זאין.
בנתיים הארי ישב על הרצפה והניח את ראשה של אסתי עליו.
"אס, דברי איתנו, בבקשה ! תגידי משהו ! כל דבר!!" התחננתי בפניה ופרצתי בבכי.
"אס בבקשה, אני אוהב אותך! את כל העולם שלי בבקשה אל תלכי לי עכשיו!!" הארי אמר והתחיל גם הוא לפרוץ בבכי. בכי חזק מאוד.
זאין תפס אותי מאחורה וחיבק אותי. "הכל יהיה בסדר, אני מבטיח לך" הוא אמר ונשק לי במצח "גם אתה הארי, אל תדאג אני מבטיח שיהיה בסדר" הוא הוסיף וחיזק את ידיו סביבי.
האמבולנס הגיע הם העלו את אסתי עליו והארי נסע איתם.
אני וזאין נכנסנו למכונית שלו ונסענו לבית חולים.
כשהגענו ראינו את הארי יושב מחוץ לחדר של אסתי ובוכה.
ישבתי לידו וחיבקתי אותו מצד אחד, וזאין מהצד השני.
"יהיה בסדר" לחשתי.