הילדה עם קול הזמיר / פרק 4 …
אחרי שעניתי בפשטות לאניה הסתכלתי מעבר לכתף שלי , ראיתי את כולם משפלים את ראשם
ומקהלת בית הספר שרים את השיר שכתבתי :
" לילות ארוכים , כוכבים בודדים לאורך הזמן ,
לוקח נשימה ומשחרר אותה .." כן אני אהבתי את השיר הזה , התחברתי אליו רשמית , זה מדבר
על האהבה שלי ושל דילן שהייתה , כמובן שהוא ידע על מי השיר מדבר והוא מפנה את גבו למקהלה
ומסתכל שנית על התמונה הענקית על הקיר , אולי דיי ? לא חשבתם שאתה מגזימים ? למה לזרוק לי
את טעויות העבר שלי לפני ? ואי !
התחלתי ללכת במהירות לשער בית הספר , העיקר לצאת מן הסיוט הזה שנקרא בית ספר !
" מה יש ? למה את הולכת במהירות "? רצה אחרי אניה כאשר היא מתנשפת והשער הכהה שלה
מתנופף באוויר , היא מחזיקה את רצועת התיק השחור שלה שמאיים ליפול מכתפה .
" אני פשוט , אממ מזכיר לי שיש לי מה לעשות בבית , המשרתים פשוט לא יגיעו היום , יש להם יום
חופשי " אני ממלמלת חופשי במזמן שאני מסתכלת לצדדים , אני מרגישה שמישהו מסתכל עלי , מישהו
מזהה אותי ? מי זה ? מי מזהה אותי ? אני חייבת להסתתר , חייבת פשוט לפני שאני ידע שאני כבר
לא חייבת לחיות מאחורי הצללים , אני חייבת לנצח את הפחד !
פתאום מתוך הבהלה בראשי אני שומעת את הפלאפון שלי מצלצל " מליסיקה מתקשרים אליך " הוציאה
אניה את הפלאפון שלי מהכיס האחורי בג'ינס השחור והדוק שלבשתי , היא הסתכלה על הצג והפנים שלה
החוירו " מי זה "? חטפתי את הפלאפון שלי מן הידיים של אניה והסתכלתי על הצד , נו באמת !
אני מקווה שהוא מתקשר אלי בסיבות טובות ולא בשביל לאחל לי , או לשאול אותי מה קורה , לא צריך
להסתכן בשביל זה " הלו " אמרתי ושמעתי נשימות מהקו השני , אחרי שני נשימות רגילות הייתה
נשימה עמוקה " מליסיקה "? שמעתי את קולו של אבי מבעד לקו , הסתכלתי לצדידים וראיתי אוטו
שחור ענק , על גלגלי שטח מנופחים , הדלת הקידמית הייתה פתוחה וראיתי את אבא שלי מציץ מאחוריה ,
היה לבוש בשחורים ומשקפיי שמש שחורות , הוא הדביק שפם או שזה נידמה לי ? קווצתי את עיניים והסתכלתי
קדימה , כן הוא הדביק שפם ! גלגלתי את עיניי והסתובבתי לכיוון אניה " אבא שלי שלח מישהו לקחת
אותי " אמרתי והסתכלתי מעבר לכתפי " משהו עם שפם ענק ומוזר "! צעקתי את זה שאבא שלי הישמע ,
הוא התחיל לשבת לתוך המכונית " טוב , ניפגש מחר "? נשקה אותי אניה בלחי והתקדמה אל עבר רחוב
הבית שלה , השארתי את היד שלי בקו החזה שהיא מנופפת " כן " מלמלתי לעצמי והתקדמתי בצעדים
מהירים ועצבניים לכיוון האוטו השחור , נו באמת אבא , להדביק שפם ענק על הפנים ולא יחשדו ? אם זה
מה שחשבת אתה גאון ענק אני נשבעת !
" אתה אוהב להסתכן נכון "? נשענתי על דלת האוטו שאני שמה את היד עליה ומסתכלת מאחורה על
דילן שיוצא עם הבובה המזוייפת שלו , מריאנה מיקייל ! יופי של שם לבובה מסוג ז !
" מליסיקה אנחנו צריכים לנסוע לבסיס הטורנדו , יש להם משהו לספר בנוגע לזהות של הולי -ג'יי " אמר
אבי והתיישב במהירות באוטו , הרגשתי שבאמת החיים שלי עכשיו הולכים להתשנות , התיישבתי במושב
השני הנמצא ליד הנהג והוצאתי מחברת שורות ריקה מן התיק בית הספר הציבעוני שלי , באמת משהו
אחד השארתי מזהות של הולי – ג'יי .
" באמת שככת את הולי – ג'יי לא ככה "? כתבתי ת'משפט הזה על דף השורות וקפלתי אותו לצורת
מטוס מנייר ופתחתי בזהירות את חלון האוטו שאני מרגישה את הרוח נושבת אל תוך האוטו עם מילים
" הוא לא שכח אותך " .
" הוא עדיין אוהב אותך ".
" אל תעשי זאת " !
או שהמוח שלי רומז לי שאני עדיין אוהבת אותו או שהוא מנסה לעצבן אותי , הרגע הזה שגילתי שכאשר
זרקתי לדילן את מטוס הנייר הוא ישר תפס אותו , הוא לחש משהו באוזנה של הבובת ברבי המזוייפת
שלו ונעמד לא רחוק מהמקום שהוא קיבל את המכתב , הבובת ברבי המשיכה ללכת קדימה לכיוון שלי , סגרתי במהירות את החלון ונשענתי אחורה " זה דילן "? התניע אבי את הרכב , שלבתי את ידיי .
" כן " פתח דילן את המכתב והסתכל סביב במבט שהוא מזהה את הכתב , הוא ידע שמשהו מסריח
קורה פה עכשיו ו!
תגובות (2)
תמשיכי מהר!!!
תמשיכי!!!!!