הסוד #פרק 8

בעוד אני נופלץ, ראיתי גם מצידי הימין את התיבה, נקישות נשמעו מימנה….
\אז הגיעה האפלה….נסגרו עיניי…אני מתה…..

"אעאעאעאע!!!!" צאחתי כשהתעוררתי מהסיוט שלי, קשה להאמין אבל זה היה סיוט.
אבל נכנסתי לעליית הגג באמת, נכון?
עליתי לקומה השנייה, ואז בסולם עליתי לדלת עליית הגג, היה נעול.

"זה לא הזמן….," הופיעה כתובית דם, שטיפט על הסולם.
'מה זאת אומרת?' לא הבנתי ,'הייתי פה?! לא הייתי פה?!'
"תרגיעי, היית שם." אמרה בכעס הרוח סינדי שהופיעה מולי משום מקום, "אבל עכשיו
הדוכס לא רוצה שתיכנסי לשם." היא אמרה ונעלמה.
"אבל רגע…" ניסיתי לעכב אותה לשווא.

חשבתי על זה…לא הצלחתי להבין….פתאום ניזכרתי!
אמא מגיעה עוד שבוע! צריך לנקות הכל!!!
יירדתי במהירות למטה, לכחתי את הדלי ומילאתי אותו במים, לקחתי מגב, והנחתי אותם על הריצפה.
הלכתי מצד לצד, 'מה שכחתי?! מה שכחתי?!' הייתי מאוד נלחצת, ומרוב לחץ לא שמתי לב
ומעדתי, נפלתי והפלתי גם את הדלי עם המים, למזלי לא עליי.
"רוצה עזרה?" שאלה אותי הרוח אליזבת שנראתה כאילו עומדת בפינת החדר כבר הרבה זמן,
כמה זמן היא כבר שם?! "כן…רוחות מנקות?!" שאלתי בזמן שאני קמה.
"לא יודעת לגביי השאר, אבל חובתי היא לציית לך." היא אמרה, "טוב אז תעזרי לי בבקשה."
אמרתי בקול הכי מנומס שלי, אליזבת היא הרוח הכי נחמדה כאן, הסקתי שאם צריך
לסמוך על אחת הרוחות ולתקשר איתה, אליזבת היא העדיפה ביותר.
בזמן שניקיתי את הריצפה, אליזבת ניקתה והסירה אבק מהרהיטים, זה ממש מוזר לראות רוח מנקה…
"אז אם חובתך לציית לי…" התחלתי לאמר בחשאיות, "כן?" היא שאלה, "גלי לי מה הסוד
של התיבה, זוהי חובתך לגלות." אמרתי, אבל ברגע שראיתי את הבעת הפנים המובכת שלה,
התחלתי להרגיש קצת רע.
"אםם…אם תפתחי את התיבה, תשאבי לתוכה ותמותי, אז תעבדי את כפות הידיים והרגליים
כי כך רוצה ה…זאת אומרת, כי כך זה הולך, ותיצטרכי לציית לדוכס רוברט." היא אמרה בקול רועד.
"זאת לא האמת, ואת יודעת את זה מצויין." אמרתי בכעס.
היא לקחה נשימה, אפילו אחריי שאתה מת אתה צריך לקחת נשימה טובה כדי להרגע?!
"תגידי לי את האמת!" לחצתי עליה, לא יודעת למה ניתפסתי בזה, וללחוץ על אנשים, טוב…
גם על רוחות, זה ממש לא מאפיין בהתנהגות שלי.
"אני לא יכולה," היא התחילה לדבר, אבל הפרעתי לה, "את חייבת!" זעמתי, מה עובר עליי?!
לא הצלחתי לעצור את הכעס.
"אני מחוייבת להקשיב לך, אבל מילה של הדוכס חשובה יותר." היא אמרה בעצב, "גררר!"
נשמעתי כמו כלב עצבני, למה כל ההתעצבנות הזאת?!
"וגם…" היא התחילה לדבר, הרמתי את ראשי אליה, אני די בטוחה שההבעה שלי הייתה כועסת,
היא זזה צעד אחד אחורה והמשיכה לדבר-"לא כדאי לך להתעסק בזה, באמת,
ככל שאת מנסה להתעסק בזה יותר, כך את מזהה את עצמך פחות." היא אמרה ברוגע,
המילים שלה הידהדו לי בראש, "נעלבת?" שאלתי, "לא, רוחות לא באמת מרגישות, יש להן רק הבעות וסוגים שונים של קולות." היא אמרה וחייכה קלות.
לאחר מכן היא המשיכה לנקות.

חשבתי על זה הרבה, הרבה מאוד, כמה ימים, מצד אחד מילותיה של אליזבת הידהדו בראשי,
אך מצד שני ממש סיקרן אותי לדעת מה בתיבה.
הבנתי רק כמה דברים:
1.מה שאומרות הרוחות לגביי מה שייקרה אם אפתח את התיבה, זה שקר.
2.למה הן משקרות? כי יש להן צורך בזה, הן לא יכולות לאמר לי את האמת.
3.למה הן לא יכולות לאמר לי את האמת? כי כך הדוכס רוצה.
4.למה הדוכס רוצה להסתיר מימני את האמת על התיבה? כי אם אגלה את האמת,
משהו אצלו ייהרס, משהו שהוא לא רוצה שייקרה, ייקרה.
5.מה ייקרה? את זה אני צריכה לגלות.

עליתי שוב בסולם, אוף! הדלת הזאת לא נפתחת!!! אז, לא יודעת מה עבר עליי,
התחלתי שוב להתעצבן, מאוד להתעצבן, נתתי אגרוף חזק בדלת, ושוב, ושוב…
ידי כאבה כל כך…"גררררררר!!!!!" צעקתי צעקה עצבנית, מה לעזאזל…?!
הפלאפון צילצל, ובגללו מרוב חוסר ריכוז נפלתי, אאו, זה ממש כאב.
בקושי הרמתי את עצמי, הלכתי אל הפלאפון בעצבנות, לקחתי אותו וזרקתי אותו בכל כוחי
אל הקיר, הוא נכבה, אבל למזלי לא נשבר.
"גררר" אמרתי בכעס, התחלתי לשכוח מילים, ובמקומן להוציא צלילים!

'חייבת למצוא תיבה ולדעת מה הסוד…." אמרתי בעצבנות בעודי הולכת כפופה.
מה קורה לי?!

המשך יבוא….