איימי (סיפור על וואן דיירקשן) פרק ט"ו: הקניון, המתנה והבריחה

#מנקודת מבטו של נייל:

הנה הגיע יום לפני ההופעה, יום לפני יום-הולדתה של איימי. כל-כך לחוץ ומתרגש באותו הזמן. התלבשתי מהר ויצאתי החוצה, אוסף את עיתון היום המונח על דלתנו ונוהד לחפש לה מתנה. למישהי כמו איימי מגיעה מתנה מושלמת, מתנה שלא כל אחד יכול לקנות לה. הטלפון צלצל:
"היי לואי" עניתי, נאנח.
"איפה אתה? תכננו שאנחנו נצא כולם ביחד לחפש לה מתנה" הוא צווח.
"לא יכולתי לחכות, כל-כך לחוץ".
"מכיר את ההרגשה" הוא נאנה, "ביום ההולדת של אלינור הייתה לי את אותה הרגשה, אך לקחתי אותה למסעדה והכל היה מושלם..".
"יופי, אני חייב ללכת" התחמקתי מאותו סיפור שהוא מספר שוב ושוב.
"ביי" קולו נשמע חושד.
"ביי".
הגעתי לקניון, לחנות תכשיטים יוקרתית. הכל נראה שם קיצוני, איימי לא הייתה עונדת תכשיטים כל-כך גדולים ומזרים, לעולם. לפתע הפתעתי את עצמי עם הרעיון הכי גאוני שאי-פעם חשבתי עליו…

#מנקודת מבטה של איימי:

פקחתי את עיני במיטתי, ראיתי לפתע את ג'סי וצרחתי בבהלה.
"בואי, אני וליז לוקחות אותך למסע שופינג מטורף!" ג'סי חייכה.
"עכשיו?" שפשפתי את עיני, מנסה לראות.
"עכשיו" ליז אמרה.
"קמתי והלכתי להתארגן במקלחת, מצחצחת שיניים ושוטפת את פניי. חזרתי לחדרי, מחפשת בארון משהו לא יותר מידי מוגזם ללבוש- זה רק מסע קניות, לא?.
"את באה?" ג'סי דפדפה במגזין אופנה על מיטתי, "לפני שהקניון יהיה צפוף וששעות הלחץ יתחילו".
"תנו לי 2 דקות".
"זה הולך להיות כיף לעשות לה מייקאובר ולשפר את המלתחה שלה בשביל נייל, לא?" ליז מלמלה, אך בכל זאת שמעתי.
"תאמיני לי, הילדה הזו צריכה את זה" ג'סי לחשה חזרה.
"אתן יודעות שאני שומעת אתכן, נכון?" צעקתי והן השתתקו.
"תתארגני כבר!" ג'סי צעקה.
"טוב, טוב!" צעקתי חזרה סיימתי להתארגן. הן יצאו מהבית וזרזו אותי.
"מה, לא אוכלים משהו קודם?" הצבעתי על המטבח ברעב.
"אין זמן לזה" ג'סי צעקה וגררה אותי מחוץ לבית.
"נקנה לך נודלס כשנגיע לשם" ליז צחקקה.
"אוקיי" אמרתי ותפסנו מונית, נוסעות בהתרגשות לשופינג.

#מנקודת מבטו של הארי:

התעוררנו לפני שעות, יושבים במרפסת ואוכלים מאפים שקנינו.
"אז… מה אנחנו עושים לאיימי עכשיו?" זאיין אמר ובלע עוד מאפה שוקולד שלם.
"לא יודע" ליאם לגם מהתה שלו, "אבל חייבים לחשוב על זה ומהר".
"איפה נייל?" הבחנתי בחסרונו.
"במסע חיפושים אחר המתנה המושלמת לאיימי" לואי נאנח.
"מסכן, לרצות אישה זה קשה" אמרתי, נאנח גם אני.
"לו רק היה ספר על "איך להבין בנות"… הארי יכול לכתוב אותו- אחרי הכל היה לו הרבה נסיון, לא?" זאיין צחקק.
"השתגעת?!" צרחתי, "יהיו כל-כך הרבה עמודים, זה כבר יגיע לגובה של נייל!".
"נייל לא כל-כך גבוה" ליאם הרים גבה.
"טוב, אז קבענו מסיבת הפתעה בים?" ליאם המשיך.
"כן, היום בערב? נזמין אנשים ונשתגע" לואי אמר וכולם הנהנו.

#מנקודת מבטה של ג'סי:

הגענו לקניון.
"אוקיי ג'סי, את המדריכה… אחרייך!" ליז צחקקה.
"אין בעיות" קרצתי לה, "הדבר הראשון והכי חשוב, שמלה!".
"אבל…" איימי גימגמה.
"בלי אבל- את הולכת למצוא שמלה ואת הולכת לאהוב את זה, את חייבת להיראות מושלם מחר בערב- מובן?" הבטתי בה, שולפת את עליה את האצבע הפוקדת שלי.
"טוב" היא גלגלה עיניים והלכנו לחנות הבגדים הראשונה שראינו, לא יכולתי להתאפק פשוט, הבאתי לה כמה שמלות ובשבילי… לא משנה.
"את בטוחה?" איימי יצאה מתא ההלבשה בשמלה ירוקה כאזמרגד.
"אני לא אוהבת את הצבע, ליז עיקמה את שפתיה.
"לשמלה הבאה!" אני צעקתי, ותוך 5 דקות איימי נעמדה מולנו עם שמלה חומה, היא נראתה כמו מקק מעוך. ככה העברנו את הזמן, ואחרי מה שהיה נראה כמו שנים מצאנו לה את השמלה המושלמת.
שמלה בצבע כחול קאריבי הבנויה ממחוך, ולמטה ממשיכה בשכבות מנופחות עם שובל קצרצר. שמלה קצרצרה, וכך גם הזמן שנשאר לנו עד השקיעה, מקווה שהבנים אירגנו לה משהו. אני מצאתי שמלת מיני צמודה בצבע סגול לילך עם כתפייה אחת, כשחגורה שחורה מלופפת עליה. לעומת זאת, ליז קנתה שמלה לבנה פרחונית, שעליה מאוירים פרחים כתומים, ורודים, אדומים וכל מיני צבעים אחרים.
"איך אנחנו משלמות על זה בכלל?" ליז הירהרה.
"אל תדאגי, לקחתי את הכרטיס אשראי של ליאם" אמרתי מחייכת.
"ג'סי!" ליז צעקה.
"לא יפה ג'סי, אם הוא יידע מזה הוא יהרוג אותך ואת כולנו" איימי דאגה.
"את רוצה את השמלה או לא?" שאלתי ברצינות, "וחוץ מזה, אם הוא יהרוג אותנו תמיד יש את נייל כמגן אנושי".

#מנקודת מבטה של איימי:

"את רוצה להרוג לי את החבר?" צרחתי.
"לא, פשוט…" היא גמגמה. שילמנו התחלנו ללכת.
"תיקון טעות, אני רוצה להרוג את החבר שלי!" קפאתי, כמעט נחנקתי. הסתובבנו וראינו את נייל, משוטט עם משקפי שמש וכובע, מחזיק שקיות ומחפש משהו.
"הוא עוקב אחרינו?" ליז לחשה.
"לא יודעת" עיניה של ג'סי נפערו, "לא משנה מה הוא מחפש, הוא כנראה לא מוצא את זה".
"אני אהרוג אותו!" אמרתי. אם הוא עוקב אחרינו, אני באמת אעשה את זה.

"אלוהים אדירים, זו איימי!" ילדה אחת צעקה וחברותיה רצו לעברנו.
"מה?" שלושתינו צעקנו.
"את איימי נכון? הילדה שמסתובבת עם וואן דיירקשן!" הילדה צעקה, היו לה עיניים שחורות ושיער חלק עוד יותר שחור, היא הייתה גבוהה ורזה.
"כן אהה… למה? אני מכירה אותך?" שאלתי.
"לא, אבל כל העולם מכיר אותך!" היא צעקה, וחברותיה ביקשו חתימה.
"מה?".
היא הראתה לי כתבת שער:"10 הנשיקות הכי לוהטות של השבוע" היה כתוב באותיות ענקיות, וליד המקום הראשון הייתה תמונה שלי ושלו.
"וואו, הם עובדים מהר!" ליז אמרה.
"מה, עליי ועל ליאם לא שמעו?" ג'סי הציצה במגזין. לפתע גל של צרחות הגיח מקבוצת הילדות.
"את עם ליאם?" ילדה אחת שאלה.
"לא היית צריכה להגיד את זה" ליז לחשה לג'סי.
"כאילו שאת והארי לא זוג…" ג'סי אמרה, "אופס!" היא חייכה.
"את עם הארי?" ילדה אחרת שאלה, נראתה מבואסת, עצובה.
"כן" היא חייכה, מאוהבת בעובדה שמישהי מקנאה בה.
"אנחנו מודות באשמה- אנחנו יוצאות עם וואן דיירקשן, עכשיו אנחנו יכולות לזוז?" צעקתי בייאוש.
"וואן דיירקשן? הן אמרו שהן יוצאות איתם?" התלחששויות היו בכל פינה באיזור.
"תפסו מחסה" ליז אמרה מבוהלת.
"אני אחרייך" ג'סי צעקה וגל של מעריצים התחיל לרדוף אחרינו. מדברים אליי ומבקשים חתימה מכל עבר. לפתע הגיעה הישועה שלי, "כולם לעצור!" צרחתי. נייל שוטט מאחורה, בוחן את האסיפה.
"היי כולם, תראו! זה נייל מוואן דיירקשן!" צעקתי וחייכתי, הנקמה הגיעה.
"איימי, למה? מה עשיתי?" נייל הוריד את כובעו ואת משקפיו.
"זה באמת הוא!" כולם צרחו ורצו אחריו.
"אוי לא! איימי את תשלמי על זה" הוא רץ וצרח.
"נדבר על החשבון בבית, מאמי" צרחתי לו.
"אההההההה" שמענו אותו לאורך כל הקומה ולא יכולנו לשלוט בצחוקנו.
"זה היה מצחיק, אבל עכשיו לעבודה! נעליים!" ג'סי אמרה וגררה אותי לחנות הנעליים הקרובה.