שונה 12
שאר הנסיעה עברה ברוגע ורוב הזמן ישנתי או שדיברתי עם בן,
ובסופו של דבר, הוא אמר"הגענו, אלכס תתעוררי"
"קוראים לי ויולטה" אמרתי מתוך הרגל והתכוונתי לצאת מהמכונית, בדיוק
כשהוא אמר"מה?" הסתלתי עליו"קוראים לי ויולטה, לא אלכס.." אמרתי אבל לא סיימתי, מכוון
שהוא קטע אותי "אז את רוצה להגיד לי, שאני לקחתי את
הנערה הלא נכונה? הם יהרגו אותי" אמר "אידיוט"
אמרתי לו"למה?" שאל אותי "בגלל שאם הייתה מקשיב, הייתה יודע שאני לא אלכסנדרה מאז
השריפה ואני גם בחיים, לא אחזור להיות אלכסנדה "אמרתי ויצאתי מהמכונית
"זה הבית?" שאלתי אותו, מולי עמד בית ענקי בצבע לבן עם כמה מרפסות
"כן, מזל טוב פרינססה, חזרת הבית" אמר והסתכל עליי "מה זאת אומרת
חזרת הביתה?" שאלתי אותו בדיוק ברגע שזיהיתי את הריח שאפף את
הבית כריח של עשן, כאילו הייתי שריפה לפני שנים, אבל הריח נשאר כתזכורת
"את באמת לא זוכרת את המקום?" שאל אותי "אתה לא באמת מתכוון להגיד לי …."
התחלתי להגיד אבל נעצרתי. בגלל זה הקול אמר לי לזכור "איך אתה יודע את שמי הישן?"אמרתי לפני שהספקתי לעצור, אבל זה סיקרן אותי אין זכר לכך שאלכסנדרה היא אני (אני בדקתי)
"את באמת חושבת, שההורים שלך לא ישגיחו עליך?" שאל אותי כאילו הוא שואל
מה עשיתי בקיץ(ברחתי מכמה אנשים)"איפה הם?" אמרתי למרות שדי קיוויתי שהוא סתם משקר,
והם לא משגיחים אליי, כי אני עשיתי כמה דברים, ש… טוב אני די מצטערת עליהם,
"בסלון" אמר, ואפשר להגיד שרצתי לסלון ההוא,כמו שילדה קטנה שרצה אל ההורים
שלה, אחרי שהם היו בחופשה זמן רב. ושם הם היו, נראים רק קצת יותר מבוגרים מאשר
בפעם האחרונה שראיתי אותם, לאבי היה שיער שחור עם עיינים ירוקות ולאימי שיער
אדמוני ועיינים אפורות, ובמקום לחבק אותם ולהגיד התגעגעתי, פשוט איבדתי את הקור רוח שלי
והתחלתי לצעוק דברים כמו 'איפה הייתם כול השנים!?!?' ו-'למה עשיתם לי את זה!'
עד שכבר לא היה לי כוח "ועכשיו כשנרגעת אני אענה לשאלות שלך" אמרה אימי
אבל לפני שהיא הספיקה להמשיך, מישהוא שנראה די מלחיץ נכנס ואמר
"מי את? איך הצלחת להיכנס? ואיך את מעיזה לדבר כך אל המלכים?!?"
אמר אלי ונראה כאילו בכול רגע, הוא מוכן לזנק עליי ולהרוג אותי והוא נרגע
רק אחרי שאימא שלי אמרה לו שהכול בסדר "מלכים?" שאלתי
"כן את מבינה כשהיית בת 5 קיבלנו את המלוכה ולא רצינו שתסבלי אז…" אמרה המלכה
אבל לא סיימה, כי היא עמדה לפרוץ בדמעות
"אז ניסיתם להרוג אותי?" אמרתי"לא, ניסינו רק לביים את מותך בשביל שתוכלי לחיות
חיים נורמלים" אמרה ואני פשוט התפוצצתי מצחוק "חיים .. נורמליים" מלמלתי בין צחוק לצחוק
"אם באמת עכבתם אחרי, אז אתם יודעים שאין לי דבר כזה שקוראים לו חיים נורמלים,
יש לי בקושי חיים, אם אתם קוראים לבריחה מהמוות חיים, ולמה בכלל החלטתם שאתם רוצים אותי עכשיו?"
תגובות (3)
תמשיכי מהר!
אני אמשיך מחר כי עוד אין לי רעיון ותמיד אחרי בצפר יש לי רעיונות(כי בעיקרון זה הדבר היחיד שאני עושה בבצפר)
חח תמשיכי!!!