שונה פרק 11

'הגיע הזמן שתחזרי הביתה' המילים הדהדו בראשי, אבל ממש לפני שהתכוונתי
לשאול אותו מה זאת אומרת, שקעתי בשינה והיה לי שוב את הסיוט ההוא,
של הבריכה והשריפה, אבל הפעם במקום להתעורר המשכתי לטבוע,
עד שהגעתי לקרקעית ושם נשאבתי לאיזה סדק, מה שהיה מוזר זה שברגע
שנכנסתי לסדק, הוא נעלם והמקום שאליו נפלתי היה יבש לחלוטין
וככול שהמשכתי ללכת, כך המקום נהיה שונה יותר ונראה שבכול מקום יש
דברים שקשורים אליי, משהוא ששכחתי או משהוא שהייתי רוצה לשכוח
וככול שהתקדמתי, כך הזכרונות נעשו כואבים יותר וישנים יותר
והיו דברים גם שחשבתי שבחיים לא אזכור, כמו הצחוק של אימי הביולוגית
או את קולה, אבל פתאום זכרתי אותם, את הדברים הקטנים האלה, נזכרתי
בכול מיני דברים, נזכרתי גם בשמי לפני שנעלם כול תיעוד, לכך
שנולדתי או מי הורי, שמי היה אלכסנדרה אבל זאת היתה מישהי
אחרת, זאת לא הייתה אני, עברתי כול כך הרבה מאז, שלרגע הצטערתי
שאני כבר לא היא, אלכסנדרה היתה תמימה, מתוקה, היא היתה ההפך ממני
לה היו הורים, לי אין היה לה שער חום-אדמוני מתולתל, לי יש שער שחור חלק
הדבר היחיד שדומה אצל שתינו, העיינים הכחולות, לה היו חיים
נפלאים ושלי שהיו מלאים בדם, קרבות והרבה בריחות, בעיקר מאנשים שרוצים את ראשי,
ואז שמעתי את זה את הקול שלו, את הקול של השי צ'רקה לה וינדטה(זה המחפש נקמה)
תיזכרי את זה, כי בקרוב תזדקקי לזה אמר, ואחרי זה היה חושך ואז עברו במחשבותי המון זכרונות ממפלצות וכול מיני דברים נוראיים שקרו לי ורק אז הצלחתי להתעורר וכשהתעוררתי
גיליתי את הנער הבלונדיני עומד לצידי וצועק 'אלכס תתעוררי' פניו היו מאוד מבוהלות,
"איך אתה יודע את שמי הישן?" שאלתי במאמץ, נראה שהוא נרגע
וגם אני כבר שחכתי את מה שראיתי, אבל אז שמעתי אותו שוב
'תזכרי, תזכרי ולעולם אל תשכחי כי זה עונשך' באותו רגע פשוט התערערתי
חיבקתי את הנער ואמרתי "בנג'מין אני מפחדת" וככה היינו כשאני מחבקת אותו,
מפוחדת והוא מנסה להרגיע אותי וכשנראה שנרגעתי שאל"איך את יודעת את שמי?"
וכשחשבתי על זה, הבנתי שאין לי מושג"לא יודעת זה קורה לי לפעמים" הודתי בפניו
"מה השמות או ההתקפי פחד/חרדה האלה?" שאל אותי"שניהם,למרות שהפחד
קורה רק פעם בהרבה זמן" אמרתי וחייכתי"אז קדימה, אנחנו צריכים לזוז, לא?" שאלתי אותו
"כן, אנחנו צריכים לזוז"