סיפור על וואן דיי המושלמים-פרק 13

-נקודת מבט של טיילור-
"מה קרה?" שאלתי את ניק כשהגענו לבית חולים. הוא ישב על ספסל ליד חדר מיון ובכה. אני חושבת שפעם אחרונה שהוא בכה ככה היה בלוויה של אבא ואמא..
"זאת אלכס,ישבנו במסעדה ופתאום היא התעלפה, אני לא יודע מה קרה" הוא אמר ובכה.
ישבתי לידו וחיבקתי אותו.
הוא הניח את ראשו על הרגליים שלי ושיחקתי לו בשיער. זאיין שם את ידו סביבי וחיבק אותי.
אני וניק בכינו. כבר היה שבע וחצי.
ניק נרדם עם ראשו על ברכיי.
היילי צלצלה אליי. ניסיתי לא לבכות בטלפון.
"היי היילי" עניתי
"היי טיי, מתי אתם באים לקחת אותי?" היילי שאלה
"עוד שעה, בסדר?" שאלתי
"כן " היא ענתה מאושרת וניתקה.
הרופא יצא מהחדר.
"נו יש תוצאות?" שאלתי
"מה אתם בשבילה?" הוא שאל
הצבעתי על ניק ואמרתי לו " זה אח שלי, הוא והיא מאורסים, הם מגדלים אותי ואת אחותי הקטנה מאז שאני זוכרת את עצמי" עניתי.
"בסדר" הוא ענה "למזלכם התינוקות שלהם לא נפגעו" הוא המשיך
"רגע אז זה תאומים?" שאלתי מאושרת עד כמה שהיה אפשר באותו רגע.
"כן, בן ובת" הוא ענה לי, "אבל אלכס תצטרך להישאר פה כמה ימים, רק כדי שנבדוק שהם בסדר" הרופא ענה.
"אפשר להיכנס אליה?" שאלתי
"לא,, היא עכשיו ישנה ממחר תוכלו להיכנס אליה" הרופא אמר.
"אוקיי" עניתי לו והוא הלך
הערתי את ניק ואמרתי לו שאני הולכת הביתה לישון ומחר אני אבוא הוא ביקש להישאר בבית חולים.
זאיין לקח אותי לבית של חברה של היילי. קראתי להיילי ונסענו הביתה.
זאיין נישאר איתנו עוד קצת.
"איפה ניק ואלכס?" היילי שאלה
לא ידעתי מה להגיד לה.
"הם יצאו הערב, הם יחזרו כשאת כבר תישני" זאיין הציל אותי.
לחשתי לו תודה.
היילי עלתה לחדרה ונרדמה.
היה כבר עשר בלילה.
"טיי נראלי שאני אזוז אני אתקשר אלייך בבוקר" זאיין אמר לי.
"לא זאיין, בבקשה תישאר איתי, לפחות עד שאני ארדם" אמרתי במהירות
"אני אשאר כמה שתרצי " הוא ענה לי וחיבק אותי. אני חושבת שזה החיבוק שהכי הייתי צריכה בעולם. הרגשתי כל כך בטוחה ככה.
"אז אולי..אולי תישאר לישון איתי?" שאלתי מסתכלת לזאיין בעיניים.
הוא נישק אותי.
"אני מקווה שזה ענה לך על השאלה" הוא אמר וחייך אליי.
עלינו לחדר שלי, שמתי פיג'מה ונכנסתי למיטה.
זאיין הוריד חולצה ונשכב ליידי.
אחרי חמש דקות נרדמנו כשאנחנו מחובקים.
הוא נתן לי תחושה כל כך בטוחה.
התעוררתי בבוקר. זאיין לא היה ליידי במיטה.
שמעתי מלמטה צעקות וקצת צחקוקים.
צחצחתי שיניים וירדתי למטה.
"אתה מודע לזה שאתה הרס???" שמעתי את היילי צוחקת.
"תגידי תודה בכלל שאני מכין לך אוכל" זאיין אמר קצת עצבני
"איזה אוכל בדיוק? אני כבר מעדיפה לאכול את הצלחת" היא אמרה ונשפכה מצחוק.
"ככה?" זאיין אמר וחייך חיוך ממזרי
"ככה" היילי ענתה וזאיין תקף אותה בדגדוגים. עמדתי 10 דקות והסתכלתי עליהם מדגדגים אחד את השני, או יותר נכון את זאין מדגדג את היילי והיא מנסה לברוח ממנו ללא הצלחה. הם נהנו ביחד. זאיין יכול להיות אבא מושלם,רגע?! מה אני חושבת? אנחנו כולה חודשיים ביחד, אבל עדיין, הוא יהיה מושלם.
"אז מה, נהנים בלעדיי?! " שאלתי כאילו נעלבת.
"כן" היילי אמרה והיא וזאיין צחקו. היילי התיישבה על הספה וזאיין בא אליי.
הוא תפס לי במותניים והסתכל לי בעיניים, ונישק אותי.
"לכו לחדר ימגעילים" היילי קראה לעברינו.
צחקנו.
"טוב אז בגלל שאני לא רוצה להרוס לכן את הבית, בית קפה נשמע לכן טוב?" זאיין שאל.
"כן " היילי קפצה.
"יופי, אני מזמין" זאיין אמר "עכשיו תעלו להתלבש" הוא ציווה עליי ועל היילי.
אחרי חמש דקות ירדנו.
אני לבשתי :http://www.polyvore.com/cgi/set?id=61367038
היילי לבשה: http://www.polyvore.com/cgi/set?id=61367279
יצאנו.