אבודה
הרוח דחקה בה להתקדם קרוב יותר ויותר לקצה.
שריקתה באוזניה היתה כהד רפאים לקולות שרדפו אותה , צעקות הוריה , לחישתו כשעזב אותה , קול צחוקם של חבריה ויותר מכל קול בכייה. יבבה שנבעה מנפשה שביטאה את כאבה.
היא הרגישה את הדם גועש בעורקיה ואת ליבה פועם במהירות , כאילו הוא מרגיש שזה הסוף ומנסה לנצל את הזמן שנותר לפעום כמה שיותר.
היא העיפה מבט מעבר לקצה וצחקה , קצף הגלים היה יפיפה, חופשי פראי ומשתולל צובע את הגלים בלבן.
הרוח חטפה את צחוקה ביבבה והעיפה את שערה מפניה, היא חשה התרוממות רוח.
היא הניחה למחשבות להחליק מראשה , לכאבה להתכהות , לרגשותיה לדעוך .
שם – על הקצה – היא מצאה את החלק האחרון.
עכשיו, היא שלמה.
צבע כתמתם הבזיק בתוך הים כמו מעין להבה בוערת , מוסתר מדי פעם בידי קצף הגלים , הולך ונעלם בצבע הכחול.
שם. היא איבדה את עצמה.
תגובות (1)
וווווווווווואי איזה יפה !!
תקראי גם את שלי בבקשה (;