סודות של העבר-פרק 2 חלק ג

"…עכשו מי רוצה לתת לי דוגמא לקבוצות יחסים. כן בבקשה שרון 4:4, 5:5 …"
"הי, הי סוזן," לחש גייק "קחי". גייק זרק לעבר סוזן פתק קטן.
~סוזן, את הולכת אתי היום הביתה ברגל, נכון? ~
אולי הוא לא משחק משחקים, אולי היא סתם כעסה עליו. זאת יכולה להיות הזדמנות לפתוח דך חדש
בניהם, חשבה סוזן.
~בסדר, חכה לי בשער הקידמי בסוך היום. סוזן~
היא קיפלה את הפתק וזרקה אותו לעבר גייק. הוא קרא את הפתק וחייך לעבר סוזן.
"גייק, תענה בשבילנו על שאלה משפר שלוש" אמרה המורה.
גייק הסתכל על השאלה בספר ונראה עובד עצות. הוא אמר ביום הראשון שהוא שונא חשבון.
"אני לא יודע, המורה "ענה גייק .
"אוקי אם ככה, סוזן אולי תעני את על השאלה ותצילי את חברך גייק "אמרה המורה. סוזן הסמיקה קלות
לנוכח המשפט "חברך גייק" אבל התעשטה ואמרה "בסדר". השאלה היתה לתת 5 יחסים זה היה קל.
התשובה היא 5:5, 1:1, 6:12, 2:4 ,5:10 " ענתה סוזן.
"יפה מאוד," אמרה המורה "אני מקווה שחברך הבין יופי את התשובה וידע לענות להבא".
"כן, המורה ועם לא הבין השאל את סוזן " אמר גייק כשחיוך מרוח מאוזן לאוזן על פניו. היא התחילה לחשוב
שהמשפט "חברך גייק" נשמע ממש יפה, כאילו נורמלי, כאילו אם תמיד היו חברים.
מה,מה פתאום אני חושבת , חשבת סוזן לעצמה. האם יכול להיות שהחברות שלה מתחילות להשפיע
עליה? .
"טוב תלמידים השיעור נגמר להיום" אמרה המורה .
סוזן עדיין היתה שקועה במחשבותיה, עד ששמע את גייק קורא לה.
"סליחה, אמר אמרת משהו, "אמרה סוזן.
"כן, אמרתי שהמורה אמרה שהשיעור נגמר. אפשר ללכת הביתה " אמר גייק.
"אה אוקי בוא נלך" .
גייק וסוזן מתחילים ללכת ובדרך פוגשים את מור ומיקה .
"הי, איפה אור ? "שאלה סוזן.
"שי לה חוג היום ,אז היא נשארת שעות נוספות בבית הספר " ענתה מיקה .
"באמת באיזה חוג היא? "שאל גייק.
"היא במצויינות ספורט, היא מאוד אוהבת ריצה והתעמלות קרקע ."אמרה מיקה.
"אה,ואת לא שם .נכון למישהי פה יש בעיות בספורט "עקץ גייק.
מיקה הסתכלה על גייק, נתנה לו פרצוף חמוץ והסתלקה משם כשהיא גוררת אחריה את מור.
"להתראות לכן, ביי" אמרה מור.
"להתראות" אמרו סוזן וגייק.

"אתה לא חייב לעקוץ תמיד את מיקה אתה יודע, אתה יכול לנסות להיות נחמד יותר".אמרה סוזן
הם ירדו בירידה ועברו את תחנת האוטובוס של בית הספר.
"טוב אמרתי לך שאני לא טוב ביצירת קשרים אם חברים.ככה אני "אמר גייק. הוא נשמע כאילו קרה משהו
שהרחיק מימנו את חבריו. משהו עצוב.
"למה? אתה יכול להגיד לי, אחרי הכל, אני המשגיחה שלך ותפקידי לוודא שתמצא חברים" אמרה סוזן בנחישות. היא הסתכלה עליו, אך פניו עדיין היו נפולות, לכן הוסיפה:"אבל אני גם חברה שלך, שזה אומר שיש לך כבר חברה אחת, ויש לך גם את החברות שלי כך שביחד כולנו חמש."
עכשו פניו כבר האירו, והוא התחיל לצחוק בשקט.
"מה, מה כל כך מצחיק" שאלה סוזן. היא שמה לב שזאת הפעם הראשונה שהיא רואה את הפנים הצוחקות
של גייק, והם נראו כאילו הם קורנות ,כאילו הוא לא צחק הרבה זמן.
"את באמת יודעת לעודד אנשים. אני מבין לגמרי למה אנשים אוהבים אותך; וגם למה את המשגיחה שלי".
אמר גייק. הוא צחק כל כך חזק, עד שהתחילו לצאת לו דמעות.
"מה זאת אומרת למה כולם אוהבים אותי"שאלה סוזן.
"את תמיד מלאה בשמחה וחיוכים, ואת תמיד יודעת מה להגיד כשאת רואה מישהו עצוב.ואני מתערב שיש
לך ציונים טובים, ולכן נותנים לך לעזור לתלמידים חדשים" אמר גייק והביט בה. אור השמש מאחוריה העניק לה מראה כאילו יש לה הילה או כנפיים. היא היתה יפה מאוד.
הם עברו ליד חנות ממתקים וסוזן אמרה לגייק שיחכה מעט כי היא רוצה לקנות משהו.
סוזן נכנסה לחנות ויצאה עם שקית שוקולדים וממתקי גומי. גייק שאל אותה אם היא קנתה אותם למשהו מיוחד.
"לא, סתם התחשק לי משהו מתוק. ראיתי אותם בבוקר מהחלון אבל החנות היתה סגורה; אז החלטתי לעבור שם בסוף היום"אמרה סוזן. היא לקחה 2 נחשי גומי; אחד נתנה לגייק ואחד לעצמה.
"זה נראה יקר כל אלה. זו כמות ענקית" אמר גייק ונגס בנחש הגומי שלו.
"דודה שלי עובדת שם ,אז אני מקבלת הנחה" אמרה סוזן . הם הגיעו לביתה של סוזן וגייק נפרד מימנה לשלום. הוא התחיל ללכת לביתו וחשב על סוזן. כל כך הרבה קרה מאז שפגש אותה. הוא כבר התחיל להאמין שהיא זאת שהוא חיפש .
הכל התחיל בחודש השני של החופש הגדול בכיתה ז.
הכל בגלל החלומות.

הוא קם בוקר אחד וחש צריבה בבטנו.הוא קרא לאימו. היא לו להישאר במיטה עד שתחזור.
"אני מצערת, אבל אני חייבת ללכת עבודה. הם תרגיש שהמצב מחמיר תתקשר אליי מייד".
"בסדר, להתראות אמא" אמר.
היה חופש והוא היה לבד בבית. אביו הלך לעבודה מוקדם,ואמו עכשו, אבל הבית נשאר מבולגן. הוא החליט שכל עוד הוא יכול לזוז, הוא ינקה את הבית כמה שהוא יכול.
הוא התחיל בסלון ועבר ללמטבח ולבסוף הגיע לעליית הגג. הוא פתח את הדלת וראה משהו מוזר .
המדף התחיל לזהור.

הוא התקרב בזהירות למדף ושלף משם ספר.
הספר היה מעוטר בחוטי זהב וכסף שזהרו והשאירו אחריהם שובל באוויר.
הוא פתח את הספר וקרא כמעט ולא מאמין.
"זה מתחיל נכון ? אתה כבר חש בצריבה" .
"מה…מה זה…מי זה? "שאל גייק בקול רועד.
"חלמת עליה, נכון? על הילדה עם חיוך מלאך "שאל הקול בספר.
"כו, אבל אני לא יודע מי זאת. לא ראיתי אותה אף פעם". אמר. עכשו הביטחון חזר לקולו, משהבין שהקול שבספר לא הולך לפגוע בו.
"היא מישהי מעברך. בגלגול הקודם שלך, אתם נשבעתם במילתכם האחרונה שתהיו ביחד. הרוח שלה חיכתה הרבה זמן ועכשו היא חזרה. היא פתחה אותי כדי לכוון אותך אליה".
"אז איך אני יכול להגיע אליה ?" שאל גייק. הוא תמיד האמין בניסים כי תמיד היו חלומות מוזרים שגרמו לו תמיד לעבור ביתי ספר ; עכשו הוא רוה ספר שמדבר וזוהר, הוא יוביל אותו לילדה שבחלומותיו.
הוא היה מוכן לזה .
"אני יומר לך את שמה ומיקומה. היא נמצאת בארצות הברית, בבית הספר סנט לואיז .
והשם שלה בדור הזה הוא סוזן אלן."