צריך להסתגל למצב פרק ה'

ד"ר זיו נכנס לחדר אליו הועברה רונה לאחר הניתוח , הוא התיישב לצידה כשהוא מלטף את מצחה ומתפלל לטוב.

לאחר כמחצית השעה הגיעה גם תכלת , ובלי לשאול שאלות מאחר והתעדכנה אצל פרופסור רמז , היא ישבה לצידו של בעלה כשעיניה מבקשות להיות חזקים ולא ליפול חלילה וחס לעגמת נפש ודיכאון.

"שון טלפנתי הביתה ויידעתי את דון על מה שקרה עם רונה, הוא שאל באם אפשר לעזור במשהו ? אמרתי שבשלב זה לא וביקשתי ממנו שיכין את שיעוריו וילמד לבחינות".

"תודה מאמי אמר לה שון, את שומרת על הגחלת ואני שמח כי קשה לעכל את מה שארע עם אהבת חיינו".

"אתה לא צודק השיבה רעייתו, בשלב זה מצבה טוב , היא תשוב להכרה, כמובן בהדרגה , ובעוד שבוע ימים נקבל את הבדיקה אשר תהיה שלילית לגבי החשדות , אני בטוחה יקירי".

לאחר שהייה של שעתיים ליד רונה היא פקחה את עיניה ולא הבינה מה קורה איתה.

תכלת ליטפה אותה וחייכה לעברה :"היי רונה אל תתאמצי מתוקה שלנו"

שון יצא מהחדר לעבר הפרופוסור ליידע אותו כי רונה התעוררה.

פרופסור רמז שמח מאד מאד ומיד נכנס לחדרה של רונה כששון הולך בעקבותיו.

"היי רונה מה שלומך שאל אותה הפרופסור "

"בסדר גמור , אני לא מבינה מה קרה ?"

"זה מצויין שאת מרגישה בסדר גמור, אני אבקש ממך לא להתאמץ , תמשיכי להיות מחוברת לאינפוזייה ותוכלי רק לשתות תה פושר וכך יהיה עד מחר בבקר, מחר בבקר נהיה יותר חכמים"

"אבא אבא אנא ספרו לי בבקשה, באיזו מחלקה אני מאושפזת"????

המשך יבוא