הגזע הנוסף- פרק 2
"נעדרת ליומיים." ציין גאז, שישב על כסא מתקפל בקצה המחסן, לידו תיבת נחושת ובה כל מיני ציוד רפואי.
"כן, אמרו לי את זה." אמרה טייגר איי. "בולס שואו נהיים חצופים, פעם כשהיינו גונבים בטריטוריה שלהם הם לא היו מעיזים לצאת כנגדנו. עכשיו הם השיבו מלחמה, ועוד כנגדי. הם יודעים שהמצב מסוכן." היא התיישבה על הרצפה המאובקת של המחסן לצד גאז.
"יכול להיות שזה מה שהם רוצים, טייגר. אי אפשר לדעת כשמדובר בהם. אבל את צודקת, לתקוף מנהיג כנופיה בצורה ברורה זה דבר מסוכן, לשני הצדדים. בינתיים צריך לחכות ולבחון את המצב מהצד, או לפחות כך דעתי." אמר גאז. "הם ירו בך."
"לא משהו רציני. כבר הוצאת לי מהגוף יותר כדורים מזה." היא השיבה.
"בזה את צודקת." גאז פשפש בתיבת הנחושת, ושלף משם חפצים, מתכונן לשליפת הכדורים. נראה היה כי הוא מנוסה כבר בפעולה זו.
טייגר איי סקרה את המחסן במבט עצל. המחסן הזה שימש כמרפאה וכחדר ראשי, והרבה מנערי הכנופיה ישבו בו ושיחקו קלפים, או שתו קפה, או שוחחו. אלף וגמד ישבו בגבם אל קיר המחסן ושוחחו בקולות מהוסים. שני שדונים ופיה שיחקו בקלפים על שולחן מתקפל במרכז האולם, וחבורת נערים סביבם עודדו את מי שלדעתם ינצח. הרוב היו נערים- המבוגרים יותר, אלו שהיו בשנות העשרים ואף יותר בדרך כלל לא הגיעו לאולם ההתאספויות.
"הכול נראה בסדר." היא אמרה. "לא השתנה הרבה ביומיים האלו."
"נכון. הכול היה די שליו, לשם שינוי." הוא אמר.
"למה? בדרך כלל רגוע כאן ואין קרבות."
"רק כשאת כאן. כשאת הולכת יש בלאגן. עכשיו, הורידי את הסווטשירט. אני לא יכול להוציא את הכדור מהיד שלך ככה."
טייגר איי הורידה את הסווטשירט שלבשה- הוא היה גדול על מידותיה מעט, צבעו שחור, ובקדמתו הדפס עם שם של להקה כלשהי.
תגובות (0)