הגזע הנוסף- פרק 1

אופנוע בודד חלף במהירות אדירה ברחוב הראשי של הומנאל, בעקבותיו חמישה אופנועים, דולקים אחריו בעליל. התנהל כאן מרדף. לא הרחק מאחוריהם נשמעו סירנות המשטרה, שניסו נואשות להשיג את האופנועים.
בידיהם של רוכבי חמשת האופנועים היו אקדחים, וגם ביד הרוכב של האופנוע הבודד שזגזג בין המכוניות הבודדות שנסעו בכביש בכדי להימלט מרודפיו.
שני כדורים נורו מידי הרודפים, אבל הרוכב, המיומן בהתחמקות מכדורים, חמק משניהם בפעלול אופנוע מרשים. הוא הסתובב במושבו וירה ברודפיו. אחד מהאופנועים סטה ממסלולו, ריק מרוכב.
המרדף נמשך זמן רב, החל מקצה השני של הומנאל- עיר הבירה. הוא החל בפאתי העיר, ביתן של כנופיות הרחוב. נראה היה כי מה שהתנהל עכשיו היה מרדף של חברי כנופיה אחת אחר חבר כנופיה יריבה.
אחד מהרודפים ירה, והפעם הרוכב לא הצליח להתחמק. הכדור פגע בכתפו, אך הוא לא נראה כאילו הוא שם לב לכך. הוא סובב את אופנעו בזווית חדה, נסע בשולי הכביש, ומשם צלף בעוד שניים מרודפיו. את הרוכב הראשון שהועף מאופנועו כבר מצאה המשטרה.
רק שני אופנועים רדפו כעת אחרי האופנוע שנמלט, וגם הם נראו כמאבדים את ריכוזם. הם ירו שניהם ביחד לכיוון ההאופנוע, שני הכדורים פספסו. המחסניות של רוביהם החלו להיגמר, והרוכב קרוב להימלט.
הם הביטו זה בזה, והגיעו להחלטה. הם ירו לכיוון הרוכב כל אחד שני כדורים, ואז הסתובבו ושעטו חזרה לקצה הומנאל, חולפים על פני המשטרה שמיהרה להסתובב בכדי לרדפם. אחרי הרוכב הנמלט המשטרה לא רדפה- וודאי חשבו כי נהרג.
שניים מהכדורים של האופנוענים פגעו ברוכב הנמלט, אחד קרוב מאוד לכדור הקודם, והשני בזרוע. ועדיין, לא נראה היה שהרוכב שם לב. הוא אפילו לא זע עם פגיעת הכדורים, אלא רק האיץ, ואז סטה מהכביש המהיר לכביש משובש וכמעט לא נראה, שהוביל לאחר כמה פניות ופיתולים לסמטת מחסנים מלוכלכת.
קרוב לקצה הסמטה, האופנוע האט עד לעצירה מוחלטת, והרוכב ירד מעליו ועמד, מחכה.
לא עבר זמן רב עד שמי שהוא חכיה לו הגיע- שני נערים כבני שבע עשרה אוחזי אקדח שבאו לקראתו.
"הזדהה." אמר אחד מהם, טופח באקדחו על ידו שלא אחזה באקדח.
"טייגר איי." הרוכב אמר, קולו קול נערה, והסיר את קסדת הרכיבה החבוטה שלו, מפל של שיער זהוב אדמדם צונח על כתפיו, מסתיר אוזן אחת וחושף את השנייה, אוזן מחודדת, לכל אורכה חורים ובהן עגילים במרכזם אבן עין הנמר.
"הו, אני כל כך שמח שחזרת! לאן נעלמת?" שאל הנער, זונח את הבעת העוינות המאיימת לטובת הבעת שמחה.
"הלכתי… להשיג כסף. כבר אין במה להאכיל את כולם." אמרה טייגר איי.
"להשיג כסף. בטח לא בדרך חוקית. שמענו את הסירנות, ונעלמת למשהו כמו יומיים." אמר הנער השני, נער בעל פנים נאות ועיניים חומות- שוקולדיות נעימות.
"ממתי אני מביאה כסף בדרך חוקית? אי אפשר להסתדר בעיר הזו בדרך חוקית." היא אמרה בזעף, ואז מתחה את כתפיה ועברה בפניה עווית.
"הו, לא. שוב חטפת כדורים?" אמר הנער השני, נער ירוק עיניים עם שיער חום בלונדיני, נימת דבריו ספק מודאגת ספק נוזפת.
"בולס שואו." היא אמרה. בפיה המילה נשמעה כקללה.
"שוב בולס שואו? צריך ללמד את הכנופיה הזו לקח. הם מציקים להרבה מהאחרים כבר זמן רב, ועכשיו הם ירו בך." אמר חום- העיניים.
"עזוב, אני כבר רגילה לכדורים. כבר היו לי יותר משלושה כדורים בגוף." אמרה טייגר איי, ואז החלה ללכת לתוך אחד המחסנים. "אתם באים? אני בטוחה שגאז יוכל לטפל בזה בקלות."
שני הנערים נכנסו בעקבות טייגר איי אל המחסן.