אופס….התאהבתי! – סיפור על וואן דיירקשן – פרק 11
**נקודת המבט של הארי**
אחרי שלואי יצא מהבית לדייט שלו עם היילי עליתי לחדר לראות טלוויזיה, בחיים לא ראיתי כל כך הרבה טלוויזיה איזה 6 שעות ברצף, לא שמתי לב מה אני רואה אני חשבתי על לואי והיילי הולכים יד ביד וזה קרע אותי מבפנים, רק שהחלטתי שאני מפסיק לחשוב קלטתי שאני רואה ערוץ הבישול!, לואי חזר הביתה בשעה 6 בערב! 6 בערב! מה הוא עשה עם היילי עד 6 בערב!?!?, התחרפנתי לגמרי והוא לא היה מוכן לדבר איתי בכלל! ולי אין מושג למה! אז הוא נכנס להתקלח ועלה לישון … המשכתי לראות טלוויזיה ואז היילי התפרצה לחדר שלי ואמרה "היי הארי" הסתכלתי עליה במבט חשדני וכביתי את הטלוויזיה, "היי היילי! מה את עושה פה?" שאלתי "אוקיי אולי זה ישמע לך פתאומי אבל…" היא אמרה ונעצרה "אבל מה?" שאלתי מסוקרן "אני רוצה שנתנשק!" היא אמרה "מה אתה אומר?" שאלה "אהה…. לי אין בעיה לנשק אותך!" אמרתי מחייך, היא התקרבה אליי ונישקה אותי, זה היה כזה מדהים!!! הרגשתי כאילו אני באוויר לאחר כמה דקות היא התנתקה ממני ואמרה "אוף אני לא מרגישה כלום!" "רוצה לנסות עוד פעם?" שאלתי בחיוך ממזרי, "אוקיי" אמרה ונאנחה, היא רכנה אלי עוד פעם ונישקה אותי למשך דקה או שניים הרגשתי שהלב שלי עושה סלטה באוויר ונוחת נחיתה מרשימה, היא התנתקה ממני והסתכלה עלי בעיניים האלה, במבט הזה…. "לא, לא, זה לא זה!" אמרה מאוכזבת, אם אני לא טועה היא כמעט בכתה "מה?" שאלתי והרגשתי כאילו לקחו חצי ממני וקרעו אותו לחתיכות קטנות "אני נישקתי היום את לואי, אבל לא הייתי בטוחה במה שהרגשתי… אז החלטתי שאני חייבת לנשק אותך בשביל להיות בטוחה שאני והוא נצליח להיות ביחד.." היא אמרה בקול שבור "אה…" אמרתי "את יכולה ללכת?" שאלתי "כן אני אלך…" היא אמרה והסתכלה עלי בעיניים החומות המדהימות והמהפנטות שלה , היא יצאה מהחדר וסגרה את הדלת, אני הרגשתי כמו חצי בנאדם לא יכולתי לקלוט את זה שהיילי ולואי יהיו ביחד, זה שבר אותי.. התפרצתי בבכי ובעטתי בקיר, צרחתי,קיללתי את לואי, את היילי ואת עצמי… לא הצלחתי לדמיין את עצמי בלעדיה , וגם היה לי קשה עם העובדה שלא אוכל לראות את העיניים החומות והמדהימות שלה כל יום, ולואי.. ולואי יוכל….
**נקודת המבט של היילי**
"היי הארי" אמרתי הארי הסתכל עליי במבט חשדני ,כיבה את הטלוויזיה ואמר "היי היילי, מה את עושה פה?" "אוקיי אולי זה ישמע לך פתאומי אבל…" נעצרתי "אבל מה?" שאל מסוקרן "אני רוצה שנתנשק!" אמרתי ואז הוספתי "מה אתה אומר?" "אהה… אין לי בעיה לנשק אותך!" הוא אמר בחיוך, התקרבתי אליו ונישקתי אותו, אני ניסיתי להבין את ההרגשה הזו אבל לא הצלחתי להבין מה היא אומרת, התנתקתי ממנו ואמרתי "אוף אני לא מרגישה כלום!" "רוצה לנסות עוד הפעם?" הוא שאל וחייך חיוך ממזרי וממיס, "אוקיי" אמרתי ונאנחתי, לאחר דקה או שניים התנתקתי ממנו ואמרתי "לא, לא, זה לא זה!" מאוכזבת הדמעות חנקו אותי עמדתי לבכות אהבתי אותו אבל לא הרגשתי כלום שנישקתי אותו, מה זה אומר? "מה?" שאל, הוא העיר אותי מהמחשבות, החלטתי להסביר לו "אני נישקתי היום את לואי, אבל לא הייתי בטוחה במה שהרגשתי… אז החלטתי שאני חייבת לנשק אותך בשביל להיות בטוחה שאני והוא נצליח להיות ביחד.." ,"אה…" הוא אמר "את יכולה ללכת?" הוא שאל ונראה עצוב "כן אני אלך…" אמרתי וטבעתי עוד הפעם בעיניים הירוקות שלו ויצאתי מהחדר וסגרתי את הדלת. המשכתי ללכת לאורך המסדרון והתפרצתי לחדר של זאין הוא בדיוק סגר את הכפתור של המכנסיים, הסתכלתי עליו עם דמעות בעיניים "מה קרה?" הוא שאל מבולבל מעט, "אני.. אה …. אני מאוהבת גם בהארי וגם בלואי.. אני כל כך מבולבלת… ו…" לא הצלחתי להמשיך התפרצתי בבכי וישבתי על המיטה שהידיים שלי מכסות את הפנים זאין התקרב אלי ישב לידי וחיבק אותי, שנרגעתי מעט הוא הסתכל עלי בעיניים החומות והמנחמות שלו ושאל בקול מרגיע "מה קרה אחרי שעלית לחדר של הארי?" הסתכלתי עליו ונזכרתי במה שקרה לפני דקות ספורות "אני… אני… נישקתי אותו …" "למה?" שאל זאין "כי היום אני ולואי התנשקנו בדייט שלנו ….ואני חשבתי שאני מתאהבת בהארי… אחרי מה שקרה אתמול שרקדנו…. אז.. כדאי להיות בטוחה שאני באמת מאוהבת בהארי נישקתי גם אותו …."אמרתי בקול שבור "ו…ו.. לא הרגשתי כלום!" המשכתי באותו הקול השבור "אוקיי.." אמר זאין וחיבק אותי חזק " אז את הולכת להיות עם לואי?" שאל "נראה לי שכן!" עניתי וחיבקתי אותו, לא רציתי לעזוב, אבל השעה הייתה מאוחרת אז הייתי חייבת "ביי" אמרתי לזאין וניגבתי את הדמעות "חכי רגע!" הוא אמר, הוא קם מהמיטה והלך לכיוון הארון והוציא משם פרח "כחי…" הוא אמר לי, "תודה…" אמרתי וחייכתי חיוך קטן, הוא נתן לי נשיקה בלחי ואמר "נשיקה של ידידים" וחייך, חייכתי אליו בחזרה ויצאתי מהחדר. במסדרון עמדה בחורה בלונדינית עם עיניים כחולות והסתכלה עלי במבט המום כשיצאתי מהחדר של זאין "מי את?" היא שאלה בגסות "אני היילי" אמרתי בקול מתוק, "מה עשית בחדר של זאין?" שאלה והסתכלה על הפרח בידי "הוא הביא לך את זה?" שאלה בשוק "למה?" שאלתי "אני פשוט החברה של זאין…." אמרה "אוה" אמרתי וחשבתי לעצמי-שיט היא חושבת שאנחנו ביחד! " אני ידידה של זאין…." אמרתי וחייכתי לעברה, זאין יצא מהחדר כשהוא לבוש בז'קט ספורט שלא ראיתי לפני כן, "אה….." הוא נעצר "היי אמילי.. מה קורה?" הוא שאל "מה את עושה פה?" שאל בלבול "אני באתי לראות אם אתה מוכן לארוחת הערב שלנו…" אמרה "אוקי…! הכרת כבר היילי, היא ידידה שלי…" אמר והסתכל עלי בחיוך "אתה בוגד בי זאין?" שאלה בקול כועס- עצוב- עצבני "מה?… מה? לא אני לא בוגד בך אנחנו ידידים!" אמר בבלבול, "אתה מביא לידידות שלך פרחים?" שאלה בכעס "כן, אני מביא לידידות שלי פרחים!!!" אמר מופתע- כועס, "אתה בוגד בי?? " אמרה מתעלמת ממה שאמר "איתה?!?" שאלה בקול מזלזל "אהמהאהמ" השתעלתי קלות מנסה להראות שמה שהיא אמרה לא היה במקום "אני אלך עכשיו.." אמרתי "לא… אל את לא הולכת לשום מקום! את תישארי פה חתיכת…." היא אמרה אבל לא הספיקה להמשיך כי זאין קטע אותה "אמילי!" צעק "מה זאין?… עוד כמה חברות יש לך חוץ ממני ומהפרחה הזו? עשרים?! שלושים?!" אמרה הסתובבה וירדה במדרגות שמענו טריקת דלת מלמטה "זאין אני ממש מצטערת!" אמרתי, זאין התקרב אלי ולחש לי באוזן…..
המשך יבוא
תגובות (2)
ממש יפה :) תמשיכי !
אני ממשיכה :)