פלאמים שונים פרק 12

ליסיאנה הביטה בעיניו של אלנז'. הוא סימן לה בכתפיו כי אינו יודע מה עומד לקרות. וואמפי נצמד לזרועה של ליסיאנה כל כך חזק שזה החל לכאוב, אבל יא הודתה על כך- יצור תמים אחד בתוך ים של אנשים שנראו לה לפתע כעומדים לזנק ולהרגה בכל רגע. היא ניסתה להרגיע את עצמה במחשבה כי זה רק דמיונה, וכי אולי הכול יהיה בסדר- אולי מנהיג הפלאם האנושי לא מתכנן להרע להם. אבל החלק הפסימי יותר בראשה ביטל את האפשרות. המנהיג לא יכול היה לאמר בצורה יותר ברורה שהם בצרות. היא החלה להסמיק תחת המבטים שהופנו לעברם מכל רחבי האולם.
הם הלכו בעקבות בן האנוש לכיוון חדר אפלולי וצדדי הצמוד לאולם, וכשנכנסו המנהיג סגר את הדלת והדליק לפיד תלוי על הקיר כדי להאיר את החדר- חדר שירות פשוט ולא מרשים.
"עכשיו, אני רוצה שתגידו לי מה אתם עושים כאן, ומי אתה." הוא הפנה את דבריו לליסיאנה. "אם לא תסיר את קסדתך, אסיר אותה, עם הראש. הסר אותה." היא שלחה מבט אל אלנז'. הוא הכיר את דרכי המקום יותר טוב ממנה. בתנועה כמעט בלתי מורגשת, הוא הנהן.
ליסיאנה הסירה את קסדתה.
מפל של שערות אדומות צנח על כתפיה, חושף את אוזניה המחודדות לראווה.
המנהיג האנושי סקר אותה במבטו, בלי להגיד דבר. היא ניסתה להפגיון שלווה, אבל זה היה קשה כשהמבטים ששלח לעברה המנהיג יכלו להעיד על החלטתו לערוף את ראשה.
"אלפית. בלב בניין הפלאם האנושי. כנראה גם ווילפית. מה לעזאזל חשבתם לעצמכם?" את הדברים הבאים הוא הפנה לאלנז'.
"אל תסתכל עליי, לוראס. זה היה רעיון שלה. אני פגשתי בה ובשדון על אם הדרך." הוא אמר.
המנהיג, לוראס, רטן למשמע שמו בצורה כה חסרת נימוס מצד אחד מחייליו.
"אבל זה עדיין לא מסביר, מה לעזאזל חשבתם לעצמכם? באותה מידה הייתי יכול לצוות להרוג את שלושתכם באשמת ריגול. יש לכם מזל, שזה בדיוק מה שאני רוצה שתעשו. או יותר נכון, שאת תעשי."
"למה אתה מתכוון?" ליסיאנה הייתה מופתעת. היא כבר החלה להיפרד מראשה במחשבותיה.
"זה בדיוק מה שאני רוצה שתעשי- תרגלי. חשדתי כבר כשראיתיך נכנסת בחברת אלנז' וקסדה על ראשך. אבל אני מחפש מרגל טוב- שלא ימשוך תשומת לב, ויכול הסתנן בקלות למקומות בזכות מראה שלא משתייך באופן מוחלט לאף פלאם. כבר זמן מה שאני מחפש אדם כזה. אם כך, את תתאימי." זו לא הייתה שאלה.
"אתה…" ליסיאנה לא הצליחה למצוא מילים. אלנז' מצא אותן במקומה. "השתגעת? אתה שולח נערה חסרת ניסיון לרגל בסכנת מוות וגילוי, ואולי שבי. ואם היא תילקח בשבי, לא תהיה זו אחריותך, כי האחריות שלך חלה רק על אלפים. אתה מחפש מישהו לעשות את העבודה השחורה." הוא נראה ממש כועס, בניגוד לחזותו השלווה והקרירה הרגילה, דבר שהפתיע מאוד את ליסיאנה. היא גם לא הצליחה להבין למה לוראס לא עושה כלום- כל מנהיג אחר היה מעניש את אלנז' כבר מזמן, לדעתה. אבל לוראס לא הגיב להאשמותיו של לאנז'.
"כן. זאת המטרה. אני צריך מישהו שיעשה את העבודה השחורה. היא תתגוגמל על כך- נקצה לה מגורים, מזון, מורים שילמדו אותה דברים בתחום. הסכנה זניחה." הוא השיב, פוטר כלאחר יד את האשמותיו של אלנז'.
"הסכנה זניחה." חזר אחריו אלנז', מלגלג ולא מאמין בו זמנית.
"אלנז', עזוב." קטעה ליסיאנה את הדברים שעמדו לצאת מפיו. "אני מסכימה. אבל בתנאי אחד- וואמפי נשאר איתי." וואמפי נצמד עתה לידה של ליסיאנה כל כך חזק שנראה היה שזה מכאיב לו באצבעותיו הדקות והארוכות. הוא הביט בכולם במבט שגרם לליסיאנה לצרפו אליה בדרכה מלכתחילה.
"תיזהרי במה שאת עושה-" החל אלנז' לאמר, אך הפעם, כשאותת לו לוראס בידו להפסיק לדבר, הוא אכן פסק מדיבורו.
"את מסכימה? אני מבין. אם כך, אני אודה לך אם תבואי אתי. אציג לך את חדרך, ואסביר לך מה אני דורש ממך בתפקידך. תוכלי לבקר את ידידך לאחר מכן. רק, שימי את קסדתך." הוא פטפט בעליזות, וכמעט היה אפשר לשכוח שאך לפני כמה דקות איים על ליסיאנה בהפרדת ראשה מגופה.
"אני אראה אותך כבר. אל תעשי שום דבר מטופש." אמר לה אלנז' לפני שיצא, מושך את ברדסו על ראשו תוך כדי הליכה. בדרכו הוא טפח על כתפה במחווה כמעט בלי מורגשת.
כעת ליסיאנה ווואמפי נותרו לבד עם לוראס.