סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 97:))

גשם כל הזמן הרגיע אותי, הרעמים והברקים עוד יותר. אני פשוט מתה על חורף, חורף עם הבן אדם שהכי מבין אותי ושוקו חם, בלי בית ספר. חופש לכל החיים
אבל אני יודעת שאני צריכה לעבור הלאה ולא להיתקע עוד הפעם בהארי, כמו שהשנה הזו עברה בלי לחשוב עליו- לפעמים הייתי נזכרת בו אבל לא הייתי נותנת למחשבות שלי להשפיע עלי.
-"אממ.. אני חושבת שנרדמנו." אמרה ג'יין ונפלה מהספה, -"קר."
מישהו דפק בדלת, המבט שלי עף לשעון, יש זמן עד שאמא ואבא יבואו מהעבודה, אני בקושי רואה אותם.
ג'יין קמה מהרצפה ופתחה את הדלת, עמדו שם כמה בנים עם פליירים ביד, קמתי וסידרתי את השיער שלי, -"היי אני ג'ורג', זה ג'יימי" הוא הצביע על אחד מהם "זה ג'וש וזה JJ."
"תרמנו כבר." אמרתי, "אה לא בעצם לא- לא תרמנו." הם צחקו
-"אנחנו מחפשים רקדניות, אני יודע הוקוס פוקוס לא קיים אבל אתן הראשונות וקיווינו שלא גרים פה זוג קשישים," ג'יי ג'יי עצר את ג'ורג' ונתן לי לדבר, -"אני לא ממש רוקדת.."
"כן, כן גם אני לא." ג'יין הכניסה ידיים לכיסים
-"תנסו. חוץ מזה אני בונה עלייך" ג'ורג' הצביע על ג'יין, מצוין
הרמתי גבה והסתכלתי עליהם, אחד מהם חייך אלי -"אני אשמח אם גם את תבואי." הוא הביא לי את הפלייר, "איפה זה?"
-"קאמפ פ"י"
"ממש המקום המושלם." צחקתי, "המקום האהוב עלי." אותו אחד שחייך אלי אמר והסתכל עלי, -"טוב אנחנו נזוז ואתן תתכוננו כל הפרטים בפלייר." ג'ורג' חייך והם הסתובבו,
סגרתי את הדלת ונשענתי עליה
-"את מאוה-" קטעתי את ג'יין והסתכלתי בעיניית שהם הלכו,
-"ג'ורג' בונה עלי."
"הם כאלה יפים!" התלהבתי, -"הם או שרק הוא?"

עלינו לחדר שלי והתיישבנו על המיטה, קראתי את מה שהיה כתוב על הפלייר.
-"לא!" היא צעקה, -"אני לא יכולה ללכת."
"למה?"
-"תסתכלי על התאריך."
הסתכלתי על התאריך, עוד שבוע בדיוק. -"הופעה של וואן דיירקשן באותו היום!"
"אוי ואבוי" הציניות אצלי חגגה, למי אכפת מהם?
-"קוראים לו ג'יי ג'יי."
-"קוראים לו הארולד אדוארד סטיילס ולהזכירך הייתם חברים, אפילו עשיתם דברים ש.."
קטעתי אותה בצעקה
-"אל, אל תזכירי את השם הזה בבית שלי."
"בבקשה אני הייתי מוותרת בשבילך על הריקודים שלהם, במיוחד אם הייתי מאוהבת במישהו משם שאני חייבת לראות רק כדי ללכת להופעה של הלהקה האהובה עלייך." היא אמרה,
ידעתי שזה נכון, היא הייתה עושה את זה בשבילי.
אבל היא יודעת כמה זה קשה לי, עכשיו אני צריכה להחליט- ללכת איתה או לא ללכת איתה?

"זה יהיה ערב כיפי רשום פה קודם נרקוד בפניי השופטים, כאילו הבנים. ואז כשיחשיך יעשו מדורות ונקים אוהלים, ונישן שם. ונשיר ונאכל ונהנה, נצא קצת מהשיגרה." ניסיתי להעביר אותה לצד שלי, אבל איך שאני מכירה את ג'יין היא לא תעבור לצד שלי בזמן הקרוב
-"את יודעת מה? תעשי מה שטוב לך, את מאוהבת בו. אז לכי על זה פשוט לכי תראי אותו, תעשי לו עיניים תעשי לו מה שבא לך, אני אלך לי להופעה של הלהקה האהובה עלי ואהנה שם." היא קמה מהמיטה, הצלחתי לתפוס את היד שלה ונאנחתי
"אחר כך את תחזרי אלי ותגידי למה לא הלכתי איתך? ושהפסדת וכל הבולשיט הזה. אני יודעת שלא יצא לך שום דבר עם הארי, אני פשוט יודעת את זה!"
-"איך את יודעת?"
"כי הארי.. אוף את מכריחה אותי לספר לך על הארי ואין לי כוח לזה."
-"תמשיכי!" היא פשוט לחצה עלי, לחצה עלי בגלל הופעה מפגרת שלהם, הלוואי ותהיה סופה באותו היום ויבטלו הכל
"אני הייתי מאוהבת בהארי מגיל ממש קטן, גדלנו ביחד אכלנו מאותה צלחת היינו בכל מני מקומות ביחד, אני ההסתכלתי עליו גודל ונהיה יותר מקסים מיום ליום, וכך גם החברות שלו. הוא היה מתנשק איתם מול הפרצוף שלי כאילו אין מחר, כאילו הוא חייב. את לא יודעת איך הרגשתי, אף אחד לא יודע איך הרגשתי. אני פשוט התפוצצתי מבפנים, ואז הגיע הרגע שאזרתי אומץ ונישקתי אותו, הוא עצר אותי והסתכל עלי אני שיקרתי לו בפנים, אמרתי שאני לא הרגשתי כלום וכך גם הוא. ואז הייתה תקופה שממש התפוצצתי ומישהו גילה לו שאני מאוהבת בו, הוא אמר לעצמו, טוב מה יש להפסיד? בחורה. כמו כל בחורה שאני מכיר, אני אשחק לה קצת ברגשות, אעשה קצת דרמה, פה ריבים שם נשיקות, ננצל אותה לילה אחד, היא תחשוב שאני שלה ואז נלך לבגוד בה. כי זה מה שהוא עשה לי, ואני בטוחה שגם לאחרות הוא עשה ככה, כי אם יש לו מישהי אחת והוא זורק אותה למישהי אחרת, זה יקרה עוד הפעם. אני לא רוצה שאת תעברי את זה, אני לא רוצה את תגיעי למקום הזה של מה עושים עכשיו."
לקחתי נשימה עמוקה וצנחתי על המיטה, -"עכשיו הבנת?"
היא הנהנה בלי להגיד כלום, על הפנים שלה ראו שהיא מופתעת מהסיפור שלי עם הארי, שתפסיק להסתכל על הארי המקסים ששר על האחת שלו על הבמה עם הלהקה, זה הכל הצגה.
-"את נותנת לעצמך להתאהב אחרי כל מה שקרה לך עם הארי?"
"כן.. כי אני יודעת שיום אחד אני אפגוש את האחד, את החצי השני שלי, אסור לאבד תקווה."