סודות של העבר-פרק 1

שלום,קוראים לי סוזן אלן ,אני בת 14,ואני לומדת בבית הספר סנט לואיס,שבארצות הברית.
עד אתמול חיי היו רגילים לגמרי.טוב לפחות עד אותו בוקר…..

"סוזן ! קומי זה היום הראשון ללימודים ואת לא רוצה לאחר אז קדימה "
צעקה אמה מקומת הקרקע .
סוזן קמה חצי ערה חצי ישנה. היא התרגשה כל כך אתמול לחזור לבית הספר ולראות
את חברותיה עד שלא נירדמה בכלל.
עוד פעם היה לי החלום המוזר הזה חשבה סוזן,כל פעם אותו ילד ואותם פנים שנעלמות
ברגע שאני מנסה לדבר איתו. טוב אבל זה לא חשוב,כדאי שהצא מהמיטה והתחיל להתארגן
אם אני לא רוצה לגרום לאמא לעלות לפה….

"גייק קום כבר 7:30 בבוקר .זה היום הראשון ללימודים בבית ספר חדש ,ואסור לך לאחר !"
"אחח, בסדר בסדר אני קם"

" אוקי הסתכלות אחרונה במראה "סוזן הסתכלה על עצמה במראה ובדקה את התלבושת
שלה "חולצה לבנה מכופתרת,חצאית אדומה משובצת,ועניבה בכחול\שחור עם פסים".
היא ירדה במדרגות למטבח ואכלה ארוחת בוקר עם אמה ואביה.
"סוזן את יכולה לרדת למרתף לעזור לי לנקות קצת לפני בית הספר " אמה של סוזן מולי אלן
אישה חיננית למראה בעלת גובה ממוצע יכולה להיות לפעמים חולת ניקיון.לאורך כל החופשה
עזרה סוזן לאמה לנקות את המרתף לפני שהלכה לעבוד. בתחילת החופשה כשראתה את המרתף לראשנה הבינה מייד מדוע אמה צריכה עזרה .
המרתף נראה לה כמו בית מכשפות .מכל עבר ראתה אבק וקורי עכביש. המקום נראה לה קודר
מדי כדי לשמש כמרתף לשמירת דברים.
"בסדר קראה סוזן "להתראות אבא".
"להתראות ובהצלחה לשתיכן "

סוזן ואמה מתחילות לנקות ולפתע סוזן רואה תמונה שעומדת ליפול,לפני שהיא מחזירה
אותה למקום היא רואה דבר מה מוזר ,מאחורי התמונה יש דלת.היא משעינה בזהירות את
התמונה על הקיר ופותחת את הדלת .

"אני שמח מאוד שעברתם לבית ספרנו,אנחנו נידאג לו בלי בעיות גברתי ,רק תחתמי על
טופס המעבר וברוכה הבאה"
"תודה רבה ,אדוני. אני מקווה שנישתלב פה יפה מאוד,נכון גייק?"
כן כן ,מה שתגידי ".
טופס הרשמה לבית ספר סנט לואיס
שם : גייק
שם משפחה : רואס
כיתה :ח1
……

"תודה רבה אדו- דינג דונג…..
"הו איך שהזמן עובר מהר .להתראות גייק חמודי"
"בוא חמוד ,אני ייקח אותך לכיתה שלך "

"סוזן !! יש לך 10 דקות להגיע לבית הספר .קדימה ." צעקה מולי
"מה ,לא אמרת לי לפני ,אוי אמא"
היא בדיוק עמדה להיכנס מבעד הדלת המוזרה הזאת ,אך אמה הפתיעה אותה .
היא לא האמינה שהזמן טס מהר כל כך .לפני שסגרת את הדלת הסתכלה פנימה במהירות
רק מתוך סקרנות .היא ראתה ניצוץ עמוק בתוך חלל החדר .כשהחזור מבית הספר אני
בהחלט הולכת לחזור לכאן ולבדוק מה היה הניצוץ .
סוזן יצאה מהמרתף עם אמה.אמה הסיעה אותה לבית הספר היא הגיעה בדיוק בזמן לכיתה.

"בוקר טוב סוזן "אמרו חברותיה
בוקר טוב גם לכן ,מור אור,מיקה" מור אור ומיקה הם החברות הכי טובות של סוזן
הם מספרות סודות אחת לשניה ,עושות שיעורי בית ביחד .הם אפילו גדלו זו לצד זו.
"הי סוזן,את יודעת מה שמעתי. שמעתי שהיום מצטרף עלינו ילד חדש "אמרה אור
"מה באמת? נו וראית אותו כבר ?"
"לא ,עדיין לא. אבל המורה אמרה שהוא צריך לבוא בשעה ראשונה ".
"הי נראה לכם שהוא – דינג דונג דינג דונג
"טוב אני מניחה שאני ימצא את התשובה לבד אם כך "צחקה מיקה

תוק תוק תוק "כן " אמרה המורה . המנהל נכנס
"תלמידים יש לי הודעה-אה אפשר לשבת " אמר המנהל ופנה לדבר עם המורה .
"על מה אתם חושבים שהם מדברים " שאלה מור
"בטח על הילד החדש" אמרה אור
"תלמידים אני שמחה להציג לפנכים ילד חדש,גייק בבקשה "
"שלום שמי גייק רואס אני בן 14. אני טוב באנגלית ומדעים. דברים שאני אוהב הם
ספורט מחשבים ……
"תודה רבה גייק . אתה יכול לשבת ליד סוזן . סוזן את יכולה בבקשה לעזור לגייק
למצוא את דרכו בבית הספר " אמרה המורה
" הא, טוב בסדר "ענתה סוזן במעורפל
"אוקי עכשו נתחיל בשיעור" …..

"הי סוזן יש פה קפיטריה נכון? "שאל גייק
"כן בסוף המסדרון ימינה ,הדלתות צריכות להיות פתוחות אז אתה תמצא את המקום
בקלות"
"את לא אוכלת בקפיטריה "
"לא .אני אוכלת פה אם חברות שלי ,גם אתה צריך למצוא לך חברים אתה יודע , כך עוד אנשים
יכלו לעזור לך להתמצא פה "אמרה סוזן.
"אני לא ממש טוב ביצירת קשרים עם אנשים. את יודע יש משהו שלא סיפרתי וזה
שאני ממש גורם צרות אם משהו לא הולך כפי שאני רוצה, אז אם לא אכפת לך הייתי שמח
אם תלוי אותי לקפיטריה .נלך?"אמר גייק
אחח הוא כזה מעצבן חשבה יש משהו מוזר בעיניים שלו, מין שובבות כזאת.
"כבר אמרתי לך . אני אוכלת פה אם החברות שלי "
"לא נורא פעם אחת עם יוכלו לבד,קדימה הלכנו" אמר וגרר אותה משם
אוי לא במה היסתבכתי חשבה סוזן
"הי סוזן איפה היית .חיכינו לך בכיתה אבל לא באת אז אכלנו בלעדייך" אמרה מיקה .היא היתה
פגועה וכמוה גם אור ומור .
"אוי מיקה את לא יודעת במה הסתבכתי הפעם. הילד החדש הזה גייק הוא פשוט אסון מהלך.
אני חיכיתי לכן פה אבל הוא בא שאל אותי עם יש פה קפיטריה וגרר אותי לשבת לאכול
איתו " נאנחה סוזן
זה היה כזה מביך לשבת לאכול איתו ,ובנוסף על כך כולם היסתכלו עלינו .
"הי ,את חושבת שהוא מאוהב בך"שאלה מור בסקרנות .הרבה בנים חיבבו את סוזן אבל היא
לא היתייחסה עליהם בכלל .
מה !! מ- מה פתאום . חוץ מזה אני פגשתי אותו רק היום ,וחוץ מזה אני אפילו לא מכירה אותו.
מה גרם לך לחשוב כך " גימגמה סוזן.השאלה באמת הביכה אותה היא אפילו לא חשבה
עליו כך .גם איתה ההבעה המוזרה של עיניו,כאילו הוא כאן אבל מחשבותיו נדדו למרחק .
"טוב,לא יודעת .פשוט זה היה הבן הראשון שהיית איתו לבד. להרבה זמן ,כי,את יודעת מכל השאר את מתעלמת הוא דוחה אותם :אמרה מור
"טוב זה היה בגלל…הממ….את יודעת….הוא פשוט החזיק אותי שם ולא נתן לי ללכת .
אני חושבת שהוא פשוט אוהב לשחק משחקים,או משהו כזה"
"טוב בכל אופן על תישכחי לעדכן אותנו אם יש שינויים אוקי" אמרו חברותיה
"הי זה לא מצחיק"אמרה סוזן "טוב להתראות מחר "
"ביי להתראות מחר"

הדרך מבית הספר לביתה לא היתה ארוכה ,אבל היו בה הרבה עליות וירידות וזה היה הדבר
היחיד שסוזן לא התגעגע עליו .
כשהיתה סוזן באמצע הירידה היא ראתה את גייק בסוף המדרון. היא התלבטה אם לקרוא לו
הוא לא,אך לפני שהספיקה להחליט הוא הסתובב כבדרך אגב ונופף לה לאות זיהוי.
היא התקרבה עליו ושאלה אותו איפה הוא גר. הוא אמר לה שלא רחוק מתחנת האוטובוס
"באמת זה לא רחוק מהבית שלי. אני גרה בית אחד אחרי תחנה ."אמרה סוזן
"טוב, אז אולי נוכל ללכת ביחד לבית הספר" אמר גייק "את יודעת אחרי הכל אנחנו ממילא
גומרים באותה שעה והולכים באותה דרך"
"אולי" אמרה סוזן "נראה אם זה יסתדר, טוב להתראות .אני גרה פה אז"….
"טוב ביי, סוזן . " אמר גייק והשובבות שבה ועופיה בעיניו.

"אני בבית "קראה סוזן .מוזר אין פה אף אחד היא ניגשה למטבח ומצאה פתק :
חמודה אני ואבא יצאנו לקינות .אם באת ועוד לא חזרנו יש אוכל במקרר אוהבים אמא ואבא
היא האומנם היתה רעבה ,אבל העדיפה לנצל את ההיזדמנות שהבית ריק ,והתגנבה למרתף.
היא הוזיזה את התמונה, ופתחה את הדלת הסודית.
"לא יאמן "קראה בשקט ובהתפעלות .החדר היה מואר באור כחול שחצה את החדר כמו קווי
לייזר ויצר צורת כוכב .
"זאת, זאת באמת ספרייה ..היא ענקית… לא…. מה …איך…זה לא ייאמן "אמרה סוזן
היא הסתכלה על הספרים נמשכת עליהם כמו מטראנס .
היא ניגשה לאחד הספרים ,פתחה אותו ו….
זה היה יומן של אחת מהראשונות שהיו במשפחת אלן.