שונה פרק שישי (אני כנראה לא אכתוב עד יום חמישי כי יש לי מלא שיעורים ששכחתי לעשות )

לקחתי את נעלי ההחלקה שלי, (אין לי מושג איך הם הגיעו לשם)
והלכתי לאגם ההוא, לא היה שם אף אחד, המקום היה שומם,
אבל היה אפשר לראות שהמקום אמור היה למשוך קהל, מכוון
שהקרח לא אמור להיות ישר כול כך אם אף אחד לא אמור
להשתמש בו, אבל זה לא ממש עיניין אותי ממש פשוט
לבשתי את הנעלים והתחלתי להחליק, אני לא עשיתי את זה שנים מאז..
טוב מאז ההורים המאמצים הקודמים שלי, שזה בערך שלוש שנים?
מי יודע ?ובעצם למי אכפת? הרי זה לא כאילו מישהוא באמת ידאג לי
והיחידים שדאגו בשנים האחרונות אינם עוד, בדיוק כמו האחרים שהיה להם אכפת ממני,
בזמן שחשבתי על זה שם אני אמות, לאף אחד באמת לא יהיה אכפת
לא שמתי לב והחלקתי ישר אל העץ, בקושי הספקתי להסתובב לפני
שנתקעתי בו וברגע שיצאתי מטווח הסכנה, יכולתי להשים לב שמשהוא שונה
ואז שמתי לב מה שונה, נער בערך בגילי פלוס שנה אולי עם שער חום ועיניים
ירוקות עמד ממש מאחורי העץ שהתכוונתי להידפק בו, אבל אני לא אמורה להשים
לב אליו, כי בת אדם רגילה לא אמורה לראות אותו וזה בדיוק מה שאני רוצה להיות
או יותר נכון להגיד, מה שאני צריכה להיות בשביל להתחפף מפה, כי אם אני אצא מכן
עכשיו, זאת אומרת שאהיה בלי השגחה, כי אף אחד כבר לא מאמץ נערים בגילי
ואני כבר מספיק בוגרת בשביל להסתדר לבד "אני יודע שראית אותי"
אמר אלי הנער "מי אמר את זה?"שאלתי בקול תמים וקצת מהוסס
אני צריכה להיות קצת יותר זהירה מילמלתי בשקט חירשי"נו קדימה, זה לא
כיף כשאת משחקת אותה תמימה " השיב לי הנער עדין ממחבואו,
הוא רוצה שאני אשחק אז בסדר "מי משחק אותה תמימה?" המשכתי באותו קול
והפעם סובבתי את ראשי כאילו אני מחפשת אותו, אבל ידעתי שהוא נמצא עדין
מאחורי העץ שהפנתי אליו את גבי"אוקי שכנעת אותי, שאת לא יודעת איפה אני, בת אנוש"
אמר ויצאה מאחורי העץ בדיוק כשהסתובתי אליו "היי, אני איאן ואת?" שאל אותי בנימוס
אבל בעצם ידעתי שבטוח בראש שלו יש מיליון שאלות ומשפטים שהוא רוצה לשאול ולהגיד
"ויולטה, אבל אני בטוחה שאת זה אתה יודע" אמרתי וישבתי על השלג, לא רחוק מהמקום בו הוא עמד
"כן את צודקת, אבל קיוויתי שלא תדעי את זה, כי זה די הרס לי הכול " אמר אליי, בחיוך שהזכיר קצת
את זה של דימיטרי "תגיד, אתה קשור איך שהוא לדימיטרי?" שאלתי ושמתי לב שמבטו קפא
"כן, למה?" שאל אותי בריחוק מסוים "סתם, כי די קיוויתי שאני לא אפגוש אותו או כול אחד שמיודד איתו, אבל לא חשוב , תגיד איך הגעת לפה?" שאלתי וכששמתי לב שהוא לא ממש רוצה לדבר איתי, אבל ידעתי שכנראה, אני לא אהיה פה הרבה זמן, אז שאלתי שוב אבל הפעם עם חיוך קטן
"יודעת מה ?אני אספר לך ,אבל לא עכשיו, מה את אומרת על זה, שאני אספר לך בארוחת ערב, היום נגיד בשבע ?" שאל כשחיוך קורן על פניו "בסדר" אמרתי כי לא רציתי להעציב אותו