סודות של העבר-פתח דבר

העולם לא ידע. העולם לא יידע .אפילו לא משפחה וחברים, כי זה לא משהו שאפשר לספר לכל אחד .הם אנשים יידעו סביר להניח שייקחו אותי ישר למעבדות, לבדוק אם משהו שונה בי. טוב אולי לא רק אותי, גם אותו. גם את אריאל.

זה קרה אתמול בלילה. הוא חשד כבר הרבה זמן שמשהו לא בסדר .
אז סיפרתי לו שהצלחתי לרקוח שיקוי. שאני יכולה לעשות דברים שאחרים לא יכולים.
הוא רצה הוכחה ,כמובן ,לא קל להאמין לדבר כזה,אז לקחתי ספר מילמלתי כמה דברים
ואמרתי :הסגר.
נתתי לו לנסות לפתוח את הספר .זה לא עבד לו,הוא אפילו ניסה לגזור את הקצוות של הספר .
הוא הושיט לי את הספר ואמרתי :הפתח.
הספר נפתח ,כמובן.
כשהוא ביקש ממני לרקוח את השיקוי גם לו ,היססתי.
זה לא היה בדיוק שיקוי,אלא יותר היכולת המיוחדת שלה,הסיבה שבגללה התעניינה במדעים
כל כך.
אמרתי לו שאני ינסה,והצלחתי.למעשה לא ידעתי שהצלחתי עד הפיצוץ הגדול.

הפיצוץ התרחש יום אחרי שנתתי לו את השיקוי.
הוא אמר שהוא חש קצת לא טוב.א מרתי לו להישאר במיטה עד שהגיע,אבל כמובן
שהוא לא הקשיב לי.

הוא יצא מהבית לגינה ונשכב על הדשא.כששתה את השיקוי שאליסון הביאה לו הוא הרגיש
שינוי פתאומי בגופו, בעיקר בידיו,כאילו אם נהיו קלות.
הוא הצליח לגרום לדברים לרחף.
והוא אהב את השינוי,את הכוח,אבל גופו כאב וצרח.
הסברתי לו שלא סיפרתי את זה לאף אחד אחר ושלא ניסיתי את זה על אף אחד.
לכן יכול להיות שהיו בעיות.
עד שהגעתי עליוכבר היה מאחור מדי,חשבה אליסון.
הפיצוץ התרחש.

הוא עמד מתחת למנורת רחוב ונופף לי לשלום,ובטעות לגמרי בטעות ,הוא פוצץ אותה.
ברגע שהמנורה התפוצצה הדבר הראשון שעלה לי בראש היה לצרוח. אז צרחתי.
צרחתי ורצתי לעברו. כשהגעתי עליו ראיתי שכל גופו מכוסה ברסיסים. הוא היה במצב נורא.
בנתיים אשים שהיו ברחוב הזמינו אמבולנס ומכבי אש .
חיכיתי איתו עד שעלה והבטחתי לו שהבוא אבל לפני כן אני חייבת לעשות משהו. משהו חשוב .
הוא אמר שהוא בוטח בי. שהוא מאמין לי.
אני בכיתי. בכיתי כמו שאף פעם לא בכיתי.פתאום התעשטתי על עצמי ופתחתי בריצה לכיון
המרתף בביתי ששימש לי כמעבדה.
אגרתי את כל כוחותי ופתחתי בכישוף. עכשו אני מבינה את טעותי. לא הייתי צריכה לספר את
זה לאף אחד. כנראה יש סיבה לכך שלא כולם קיבלו את הכוחות האלה . ולעולם כנראה לא
אדע אותה.
חתמתי את כל היומנים וספרי הכשפים שלי.
עשיתי את זה כי ידעתי שהוא לא ישרוד. ובעדיו אין לי כלום. לכן כוונתי היתה להצטרף עליו.
חתמתי אותם. אם לא יפתחו עוד לעולם.
טוב לפחות כל עוד אין עוד אנשים כמוני.