איימי (סיפור על וואן דיירקשן) פרק ט': ולקינוח, הארי!

#מנקודת מבטה של איימי:

התעוררתי בבוקר שלמחרת, בחיים שלי לא הייתי כל-כך מאושרת. אני רשמית יוצאת עם נייל!.
התלבשתי מהר והתארגנתי, בגופיה יפה ומכנס ג'ינס קצר, והתחברתי מיד לסקייפ.
"הוזמנת לשיחת וידאו ממשתמש: JessyLove14, LizGirlLoves1D" חלון הופיע על מסכי- כמובן שאישרתי.
"לאן נעלמת לנו, ילדה?" ג'סי אמרה.
"יותר מידי זמן לא ראינו אותך" ליז הסתכלה עליי במבט הזה שלה.
"הייתי צריכה קצת זמן לעצמי, אבל יש לי חדשות…" חשבתי איך להגיד להן.
"אנחנו מקשיבות" ג'סי אמרה.
"הארי תפוס?" ליז שאלה, "רק תגידי שזה לא זה" היא עצמה עיניים, נראתה כאילו היא הולכת להתפוצץ.
"זה לא זה" אמרתי, "אני ונייל רשמית יוצאים!".
"שיחקת אותה ילדה" ג'סי צעקה, "מה קרה כשלא היינו?".
"יצאנו לדייט אתמול בערב והחלטנו שזה רציני כמו שאנחנו חושבים" חייכתי.
"הופה!" ג'סי צעקה, חייכה אליי ועושה פרצופים מוזרים.
"שיחקת אותה" ליז אמרה, "אני ממש שמחה בשבילך".
"תודה" חייכתי שוב.
"יש מצב שתסדרי לי את הארי?" ליז התפרצה.
"וליאם, הלו?" ג'סי חייכה.
"אני לא מסדרת שום דבר, הם יתאהבו בכן איך שאתן" אמרתי.
"כן איימי, הבעיה שזה קורה לך לך… כי נייל הוא נשמה טובה והוא שם לב לדברים האלו, אבל להארי לוקח זמן" ליז אמרה.
"וליאם, הלו?" ג'סי חזרה.
"בא לכן לבוא היום? אני צריכה לדבר אתכן בכל מקרה… צריכה את החברות שלי היום" אמרתי, חושבת על כל מה שקרה לי בזמן האחרון- חלום שהתגשם,
כאב שהרס אותי, אהבה…
"כן, למה לא?" ג'סי אמרה, "ליז גם לא תתנגד לראות את הארי שוב".
"אין בעיה, נבוא בצהריים טוב?" ליז חייכה.

#מנקודת מבטה של ליז:

אני לא מאמינה, אני הולכת לשם שוב. יש לי את הכתובת והטלפון של הארי. רק לראות אותו שוב, לראות אותו מחייך, זה מה שיעשה לי את היום.
רקדתי בחדרי מאושר, קופצת וצוחקת לצלילי השירים שלהם.
"I want to Live While We're Young!!!" צרחתי יחד עם לואי, מחייכת.
"ליז? את בסדר?" ג'סי ואיימי התחילו לשאול, עם פרצוף מבועת.
"אממ, כן…" אמרתי, נבוכה. שכחתי שהמצלמה שלי עדיין פועלת, למה הייתי חייבת לשכוח אותה?.
"אוקיי, נתעלם מהעובדה שהרגע השתגעת" ג'סי אמרה, "אז מה את מוצאת בהארי?".
"אני לא יודעת, הוא פשוט מושלם! יש בו הכל… הוא חמוד, מצחיק, רגיש ותמיד כיף להיות איתו. אני אוהבת אותו וזהו״ לא הפסקתי לחייך.
"אהה ליז, נראה לי שמישהו שמע אותך" איימי גמגמה. הסתכלתי על המסך וראיתי תלתלים מסתתרים מאחורי דלתה של איימי. פי נפער, לא האמנתי
שהוא שמע אותי.
"באתי כדי להגיד לך שארוחת-הבוקר מוכנה. היי ג'סי, היי ליז" הוא חייך אליי. חייכתי חזרה, נבוכה.
"אני אגיע עוד 2 דקות. אפשר קצת פרטיות הארי?" איימי מלמלה.
"ביי הארי" ג'סי אמרה, נפנפה לו.
"ביי" הוא יצא באיטיות, מחייך אליי. הוא סגר את הדלת מאחוריו והתחלנו לצחוק.
"לא נראה לי שאני צריכה לסדר לך כלום ליז, נראה לי שכבר סידרת לעצמך" איימי אמרה וג'סי לא הפסיקה לצחוק.
"אהה" אמרתי, מנסה להגיד משהו שיביך אותי קצת פחות, "אני לא מאמינה שהוא שמע את זה".
"תאמיני ילדה" ג'סי חייכה, "כי הוא הרגע חייך אלייך וזה אומר שגם הוא מרגיש ככה".
נשארתי בלי מילים, עם פה פעור והבעה מוזרה.
"ליז, צאי מזה!" איימי אמרה.
"ליז, את עוד כמה שעות אצל הארי בבית- את צריכה לחשוב על מה את לובשת" ג'סי צעקה.

#מנקודת מבטה של ג'סי:

הגעתי לביתה של ליז שעה לפני הפגישה עם איימי והבנים, דופקת בדלת.
"ג'סי!" ליז חייכה, "מה את עושה פה?".
"עוזרת לך להתכונן, תאמיני לי את צריכה את זה!" נכנסתי, עלינו לחדרה ופי נפער. "מה קרה פה?" צרחתי. החדר היה מלא בערימות בגדים, ממשובצים למפוספסים, מצבעוניים וחלקים למצוירים.
"ניסיתי לבחור מה ללבוש" ליז להציג את זה כדבר נורמלי.
"טוב, עכשיו תראי מה קורה. את עושה פה תצוגת אופנה עם כל צירוף שאני אתן לך ונראה מה יהיה, מובן?" הדרכתי אותה.
"טוב" היא לקחה את הגופייה והחצאית שנתתי לה והלכה לשירותים. 2 דקות עברו והיא יצאה.
"לא! ממש לא" אמרתי ונתתי לה עוד משהו שהיה נראה חביב. ככה העברנו 40 דקות עד שמצאנו את הבגד המושלם, כמעט מושלם כמו הבגד שאני לבשתי.
שמלה פרחונית, ז'קט ג'ינס יפה שמצאתי בארון ועגילים מדהימים שבמקרה מצאתי בתיק.
"את בטוחה לגבי זה?" הבעה של אי נוחות הייתה על פרצופה של ליז.
"כן, את?" שאלתי.
"אני מרגישה מזויפת" היא אמרה, מתיישבת על ערימה של בגדים עם מבט מושפל.
"אולי זה יהיה יותר נוח" אמרתי והושטתי לה גופיה יפה, ג'ינס כהה קצר וכובע חמוד.
"תודה שעזרת" היא חייכה והלכה למדוד.
"שמחה לעזור" אמרתי.

#מנקודת מבטה של איימי:

הודעתי לבנים שהבנות מגיעות, הם לקחו את זה די בסדר. הם נעדרו כל הבוקר- חזרות ובדיקות סאונד, כל מיני הכנות למופע הבא.
"זה בסדר" הארי אמר מהמטבח, "אנחנו בחזרות אז יהיה לכן את כל הבית לעצמכן".
"נחזור בעוד 4 שעות, 4 שעות של סיוט" אמר נייל ונישק אותי, "הרחק ממך".
"אני אתגעגע אלייך יותר" אמרתי.
"כל-כך מתוקים" לואי אמר מהסלון, "אתם ממש עושים לי עששת!".
"תודה לואי" צחקקתי.
"מה אתם מכינים?" ליאם שאל את הארי וזאיין, "מריח מצוין".
"עוף ובשר בכר, תפוחי אדמה לנייל ולקינוח… קאפקייקס וניל!" הארי אמר.
"מוכן!" זאיין צעק.
"מצוין!" לואי קם מהספה, "אני רעב".
"לא יותר ממני" נייל ואני אמרנו.
ישבנו לאכול, נהנים מכל דקה. כעבור חצי שעה של אוכל התפנינו לקינוח.
"נראה מצוין!" נייל אמר.
"טעים כמו שזה נראה" זאיין אמר, "אנחנו אחלה צוות הארי" זאיין נתן כיף להארי.
"זה מצוין!" אמרתי.
לפתע דפיקות בדלת, הלכתי לפתוח.

#מנקודת מבטה של ליז:

דפקתי בדלת, ג'סי מרגיעה אותי ומסדרת את שיערי.
"היי" איימי פתחה לנו את הדלת.
"היי איימי" ג'סי ואני אמרנו.
"תלכו לחדר שלי אוקיי? אני אבוא בעוד דקה.
"טוב" נכנסנו. עברנו ליד המטבח, הארי חייך אליי בחיוכו המסתורי. איזה חיוך מושלם יש לו, אני לא יכולה יותר!.
"היי ג'סי, ליז" הוא אמר.
"היי" אמרתי במבוכה, מחייכת. עוברת מהר לכיוון חדרה של איימי, ג'סי מאחוריי.
"הוא יודע שאני אוהבת אותו, זהו, חרב העולם!" אמרתי, יושבת על מיטתה של איימי.
"לא חרב העולם! וחוץ מזה, ראית את התגובה שלו? ה-חיוך? הוא אוהב אותך גם" ג'סי אמרה.
"אני כל-כך לחוצה" אמרתי.
כעבור דקה איימי נכנסה:" הבנים מוסרים להתראות, הם הולכים לחזרות. הבאתי לכן קאפקייקס- זאיין והארי הכינו".
"תודה" אני וג'סי אמרנו.
"אז ליז… לך ולהארי היה קליק הרגע! למה את כל-כך מבואסת?" איימי אמרה.
"הקליק היחידי שהיה, היה מלבי השבור. הוא בטח צוחק עליי מבפנים" אמרתי.
"לא נכון!" ג'סי התפרצה.
"תאמיני לי ליז, החיוך שלו זה המהלך שלו. הוא ניסה את זה גם עליי!" איימי אמרה.
"אחלה מהלך" ג'סי אמרה.
"באמת? אתן באמת חושבות שהוא מאוהב בי גם?" אמרתי, בתקווה לטוב.
"כן" שתיהן אמרו ביחד.
"כל מה שאת צריכה לעשות זה לדבר איתו קצת!" ג'סי אמרה, "תעשי מהלך משל עצמך".
"אין לי מהלכים!" אמרתי בייאוש.

#מנקודת מבטו של הארי:

שטפנו כלים וסידרנו את המטבח, יוצאים מביתנו. חבל שלא נשארנו עם הבנות, הלוואי ויכולתי להישאר עם ליז.
"הארי? אתה קצת מעופף" נייל אמר, "יש איזו מישהי מיוחדת?".
"כן" אמרתי, "אתם לא תאמינו מה שמעתי לפני כמה שעות".
"אנחנו מקשיבים" לואי אמר.
"דבר!" זאיין צעק.
"אוקיי, כשהלכתי להגיד לאיימי שארוחת-הצהריים עוד מעט מוכנה" אמרתי, "נעצרתי מחוץ לחדרה. שמעתי אותה ואת ג'סי וליז מדברות עליי ומסתבר שליז התאהבה בי, ואני חושב שגם אני התאהבתי".
"אתה מתחיל להישמע כמו נייל!" זאיין אמר, "אל תיעלב נייל".
"לא נעלבתי, אני שמח שגם הארי מאוהב כמוני" נייל חייך.
"נו, אז לך על זה!" לואי אמר.
"זו הבעיה, שכולן תפסו אותי מקשיב ועכשיו נראה לי שליז מתחמקת ממני" אמרתי. באמת הרגשתי ככה, התחלתי להתאהב בה. היא באמת יפה, חמודה ונחמדה- למה לא?.