מדי המוזיקה- פרק 6

"הכל בסדר?" אמרתי, ושניהם הסתכלו לעברי,
"עשיתי משהו רע?" אמרתי בשנית,
"לא." אמר נייל,
הארי נראה עצבני, "אני עולה למעלה." הוא דחף את הצלחת לכיור ועלה למעלה.
"אני עולה אחריו, הוא נראה מצוברח." פסעתי במדרגות למעלה, אל חדרו של הארי,
"הארי? אני נכנסת." נשמעה רטינה מעבר לדלת.
פתחתי בעדינות את הדלת ונשענתי על המשקוף,
"אתה מתכוון להסביר לי מה קרה?"
"לא." רטן,
"נו, הארי. אין לי כוח לזה! אנחנו בסיבוב הופעות, במיני ווילה! תגיד תודה. זה לא כיף חיים??"
"לא שאת עם נייל ככה."
"מה??" הבטתי בו מופתעת.
"נו, את לא רואה איך הוא מסתכל אליך?" באמת, נייל ואני? אנחנו חברים טובים.
הארי קם מהמיטה וחיבק אותי,
הוא ילל, "אני לא רוצה לאבד אותך." מיד התנתקתי ממנו,
"מה? הארי, מה זאת אומרת? אני לא מבינה אותך." יצאתי מהחדר וטרקתי את הדלת בעצבנות מאחורי. נכנסתי לחדר שלי ופתחתי את הארון,
שלפתי משם את הבגד ים הכחול שלי – הוא מתאים לעיניים שלי- ויצאתי מהחדר. יצאתי מהווילה וטיילתי בשביל החום, בדרך לבריכה. מחשבות חלפו בראשי, כמו, 'למה הארי מתכוון?'
הסתכלתי בחטף אל העצים והבחנתי בבית עץ קטן, עברתי בריצה את המרחק ביני לבין העץ ופתחתי את הדלת הקטנה,
"מי שם?"
"היי, ילדה יפה! מה נשמע?" צחק זאין,
הכנסתי את שאר גופי והתיישבתי על הרצפה הקרה,
"איך אתם קשורים לכל השטויות??"
"לא יודע." אמר לואי, "אנחנו פשוט ילדים קטנים." משכתי את ידו של ליאם.
"בואו לבריכה, הביקיני הזה לא סתם." זאין הביט בהשתאות על לבושי,
"אני'לא רואה ביקיני." התבכיין,
"תפסיק לרייר, אתה לא רואה שזה מתחת לבגדים??" זעף לואי,
"בואו כבר." יצאתי מבית העץ וחזרתי לשביל החום,
"בואו!! נו, אין לי כוח." זאין יצא מבית העץ ורץ לעברי, אחריו לואי וליאם.
"מה קרה? את נראית עצובה." ניחם לואי,
"סתם, ריב עם הארי. משהו בקשר לנייל. לא הבנתי כלום."
"אהה.. על תתרגשי, הוא מנסה למשוך את תשומת הלב שלך. אבל באמת, הוא ממש מתוק." חייך לואי, "תגידי לו שאמרתי את זה, בבקשה. זה יתן לי נקודות בונוס." קרץ והתחיל לרוץ לעבר הבריכה התכולה.
קפצנו כולנו אחריו והתחלנו להשפריץ על כולם, אפילו כל מיני מפורסמים שאני לא מכירה בכלל,
כמו אחד, שטען שקוראים לו ' אוסטין- משהו.'