איימי (סיפור על וואן דיירקשן) פרק ח': דייט ראשון

#מנקודת מבטה של איימי:

"לאן אתם הולכים?" ליאם בחן את שמלתי ונראה מופתע.
"לדייט?" פרצופו של לואי נדלק, נראה היה שהיה לו הרבה בדיחות לספר על דייטים.
"כן, לואי. האמת שכן" נייל אמר, מחייך.
"הופה!" הוא מחייך.
"זה נהיה רציני, מה?" זאיין חיבק את נייל ואותי, כל אחד ביד אחרת.
"אכן כן" נייל אמר, מנסה להשתחרר מהידיים של זאיין.
"מה קורה פה?" הארי יצא מהמקלחת שליד חדרו, עם מגבת עליו כחצאית.
"הארי, תתלבש בבקשה" ליאם אמר, "תהיה מנומס!".
"חשבתי שהתרגלתם".
"כן, אבל…" לואי אמר והצביע עליי.
"מה שתגידו" הוא אמר, חזר לחדרו. נשארנו המומים, אני הייתי חסרת מילים. מה לעשות? יש לו גוף משגע.
"טוב, אנחנו הולכים" נייל אמר והביא את הז'קט לחליפתו.
"כן, כדאי" אמרתי ויצאנו. לא האמנתי לגודל המכונית של נייל. BMW שחורה ומבריקה.
חנינו ליד מסעדה, כל מעריץ יודע את שמה המפורסם. אם כבר אוכלים, נאכל בסטייל לא?.
"איימי, תכירי את ננדוס" הוא חייך.
"ידעתי" אמרתי.
"ידעת?".
"גם אני דיירקשנית, זוכר? הייתה לי תחשה שתביא אותי לפה" צחקתי.
"אני כל-כך צפוי?" הוא שאל, נראה מודאג.
"צפוי, אבל אני אוהבת לדעת למה לצפות" אמרתי ונכנסנו.
"יש משהו שאת צריכה לדעת לפני שנצא, כשנסתובב ביחד בטח הפפראצי ירצו תמונות. השאלה היא אם את רוצה את כל זה, או שאני אשים משקפי שמש או משהו…".
"אתה רוצה שנתחבא? שנתחפש למשהו?".
"מבחינתי אין לי בעיה להשוויץ בך בפני התקשורת" הוא חייך, "אבל הם יתנפלו עלייך גם ואני לא רוצה שזה יקרה בלי הסכמתך". חייכתי.
"תמיד רציתי לראות איך זה מרגיש" הבטתי בו ויצאנו מיד, כמו שאנחנו.
לפתע פלאשים החלו להבהב:"פפראצי, כנסי מהר" נייל לחש, "שמרי על פרופיל נמוך".
"אוקיי" חייכתי אליו. והרכנתי את ראשי עד שנכנסנו.

"הזמנתי מקום מראש, הוראן" הוא אמר למלצר, והוא לקח אותנו לשולחן. מפה לבנה, עלי ורדים מפוזרים סביבנו, נרות בצבע שמנת דלקו באמצע השולחן… הכל היה מושלם!. פי נפער ולא האמנתי למה שראיתי.
"מה, יותר מידי?" הוא שאל, נראה מודאג.
"לא לא, זה פשוט מושלם" נישקתי אותו ועוד פלאשים צצו, "נראה לי שאנחנו מופיעים מחר במגזינים".
"כן, אבל אם נופיע לפחות נעשה את זה מעניין" הוא אמר ונישק אותי חזרה.
"טוב, אנחנו בסוף נאכל אחד את השני כי אני רעבה" אמרתי.
"ילדה עם תיאבון ענקי, רואה? אני לא משקר בראיונות".
"אז התאהבת בי בגלל הקיבה שלי?" שאלתי. אני לא מאמינה ששאלתי שאלה כל-כך מטומטמת.
"גם. את יפה, חמודה, נחמדה לכולם ו…" הוא נעצר.
"ו…?" שאלתי אותו.
"העיניים שלך, והצחוק שלך, אלו הסיבות העיקריות. וכמובן כשהכרתי אותך יותר לעומק האישיות שלך נוספה לרשימה הזו" קולו המתוק אמר.
"אוו נייל" אמרתי ופתחנו תפריטים.
המלצר הגיע ושאל מה אנחנו רוצים: "אני אקח את סלט הקיסר, את חזה העוף, הפילה בורגר ולשתות…" התלבטתי לדקה "תפוזים סחוט".
"אני אקח עוף שלם עם תפוחי אדמה בצד ולשתות קולה" נייל אמר והמלצר הלך.
"בינתיים" נייל הוסיף וצחקנו. צחוקו מצחיק בדיוק כמו בראיונות והסרטונים שראיתי במחשב.

#מנקודת מבטו של נייל:

כל-כך מאושר שיצאנו סוף-סוף לדייט אמיתי, זה בחיים לא היה כל-כך רציני עם בחורה אצלי.
"אז… מה עכשיו?" שאלתי.
"מה זאת אומרת?" הצצתי שוב בתפריט.
"אנחנו, לאן זה הולך? אנחנו רשמיים?".
"כן, אלא אם את לא רוצה" אמרתי.
"אתה רוצה אבל?".
"כן" הוא הביט בי, "אבל את נכון?…".
"בטח שכן! אתה הבן-אדם הכי מתוק שאני מכירה, שבאמת אוהב אותי" היא צחקה, החזיקה את ידי.
"אז החלטנו, אנחנו רשמיים" חייכתי חיוך ענקי.
"אנחנו רשמיים" היא צחקקה, "אתה מבין מה זה אומר?".
"אוכל?" אמרתי בניסיון להבין למה היא מתכוונת. היא צחקקה.
"לא נייל, שיש קינוח".
קמט הופיע על מצחי, לא הבנתי. "את רוצה שאנחנו… את בטוחה? היום? שאנחנו שנינו…?" גמגמתי, לא ידעתי מה להגיד ואם להגיד משהו.
"לא, התכוונתי שיש קינוח פה. על חשבוני" היא אמרה.
"אהה! לא, אני משלם על הכל. תני לי לטפל בכסף" אמרתי, נבוך מהניחוש הלא מוצלח שלי.
"אל תהיה נבוך ממה שחשבת, אני יום אחד ארצה. כשאני אהיה בוגרת יותר, יותר בגיל" היא אמרה. פשוט השאירה אותי בלי מילים.
"אז מה את רוצה לקינוח?" ניסיתי לשנות נושא, לא היה לי נוח לדבר על זה בכלל, ועוד עם נערה בת 15…. לא היו לי מילים!.
"נחשוב על זה אחר-כך" אמרתי, "בוא נאכל את מה שהזמנו קודם".
"בסדר" אמרתי. כל הערב אכלנו, שתינו, צחקנו ונהנינו. אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה צחקתי ונהניתי כל-כך הרבה, היה פשוט קסום, מושלם!.

#מנקודת מבטו של ליאם:

דפיקות בדלת. הסתכלתי בשעון, השעה הייתה שתיים-עשרה בלילה. מי דופק בדלת בשעה כזו?
כולם ישנו ורק אני התעוררתי, ניגשתי לדלת. "נייל, איימי, איפה הייתם?".
"בדייט שלנו, התגעגעתם?" איימי שאלה וחייכה.
"דאגנו לכם, חשבנו שתחזרו מוקדם יותר" הסתכלתי על נייל.
"לא נורא, חזרנו… זה מה שחשוב לא?".
"כן, ועדיף שנלך לישון כבר" אמרתי.
"אוקיי" איימי אמרה והלכה לחדרה, אחריה הלך נייל לכיוון חדרו.
אני לא מאמין ששני אלה נשארו כל-כך ערים בשעה כזו, כנראה הדייט הלך טוב, אולי יותר מידי טוב.
הלכתי לחדרי ונשכבתי על מיטתי, חושב על דניאל.
דניאל.
דניאל.
דניאל… למה נפרדנו? למה?