הפחד עצמו-פרק 4
אני חייבת לספר את זה למישהוא!
אבל אף אחד לא יאמין לי…
בכול אופן היום המחנכת שלנו,מיס׳ בראון
נכנסה היום לכיתה עם הבעת פנים שונה,לא זעפנית כרגיל ניראתה,שמחה?
״היום מצטרף אלינו ילד חדש,דילן שמו,הוא מנוי מקסיקו.״
פתאום נזכרתי שבשיעור גאוגרפיה,למדנו שרכס שהרי הרוקי מיסתיים מניו מקסיקו!
הרגשתי פחד ושימחה בו זמנית.
לאחר המחשבה הזו ״דילן״ נכנס הוא היה חתיך למדי
הוא היה בלונדיני-שטני מתולתל,והיו לו עניים בצבע כחול ים
באותו רגע היתאבתי אבל,הרי הרוקי;מחילות זנדובר.
לא ידעתי באותו רגע מה להרגיש…
בכול אופן,ניגמרה השעה השביעית והאחרונה…
יצאתי מהר אני בדרך! עברתי ליד הבית של מיס׳ טרנר הזקנה..
הבית ניראה משונה,ואז ניזכרתי,מיס׳ טרנר לא ישבה על כיסא הנדנדה השחור שלה!
זה היה כול כל מוזר!
לפתע,הרגשתי משהוא נושם לי בעורף ולוחש:"מליסה,מליסה!״ (זה שמי)
נגעתי בעורף והרגשתי יד!
היסתובבתי וגברת טרנר עמדה שם!
בלי המקל שלה!
לפתע העניים שלה הפכו ללבנות,בלי אישונים!!!
הלכתי לאחור ונפלתי מגזע עץ האלון שהיה מאחורי.
גברת טרנר היתקדמה לעברי אבל אז חברתי הטובה,אלכס הושיע אותי,מבלי שידעה כמובן.
כי רק אני ראיתי את גברת טרנר…
אלכס שאלה אותי:״מליסה? מה את עושה ליד הבית של גברת טרנר ז״ל?
עניתי ״מה זאת אומרת ז״ל?״
והיא אמרה:״אתמול בלילה בשעה 1:00 שמעו צעקות מביתה ואז מצאו את גופתה!!״
תגובות (2)
מאוד מעניין.!
תודה יש המשך