הסטנדאפיסט (פרק 7)

"דור?! זה לא מצחיק! תפתח!" אבל לא יכולתי לענות, נחנקתי..
גררתי את עצמי מהרצפה לכיוון הדלת, ניסתי להרים את היד ולסובב את הידית כדי שתדע שאני פה ותזמין עזרה!
"זוזי!" שמעתי את הקול של האישה מהחדר צועקת על מירב.
האישה פתחה את הדלת. אני עדיין לא יודע את שמה.
היא ומרב הסתכלו עליי.
הייתי על הרצפה, ויכולתי לנשום פתאום. לאט לאט קמתי.
מרב הסתכלה עליי מבולבלת:"תגיד לי, מה אתה עושה!?"
"אני.. חכי פה" אמרתי ורצתי להביא משהו גדול , מצאתי מטאטא אז לקחתי אותו איתי והחזקתי אותו צמוד.
מרב עמדה מאחוריי ואני לאט לאט התקרבתי לחפש איפה השלד. אם אני אראה אותו אני אהיה מוכן, המטאטא יהיה איתי.
"מרב, זוזי לאחור" אמרתי בלחש. ספרתי בלב עד שלוש ובעטתי בדלת של השירותים.
נכנסתי- לא היה שם אף אחד. הסטתי מהר את וילון האמבטייה ושוב: היה ריק.

הוא לא היה שם. השלד נעלם, אבל עדיין היו לי חבורות על הצוואר.
מרב הסתכלה עליי כאילו הייתי איזה משוגע! היא לא אמרה כלום. היא פשוט ישבה במטבח עם האישה ששמה לא ידוע לי, ובהתה בי.

החזרתי את המטאטא למקום וישבתי לידה. לא ידעתי מה לומר.
האישה אמרה:"צאו לי מהחדר. עכשיו." בקול עצבני.
אני לא בטוח מה הלך שם, ואני גם לא רוצה להזכיר את זה! מרב ואני יצאנו מהחדר, כל אחד הלך לחדר שלו ולא דיברנו כל אותו יום.
היא בטח חושבת שאני מטורף. שאני חונק את עצמי או משהו כזה..ואם אני אסביר לה מה באמת קרה היא בכלל תשלח אותי לאישפוז!
זה משהו שאני צריך לשמור רק לעצמי.

אני הלכתי לחדר שלי, חדר 497 . חדר מול החדר של מירב.
זאת הפעם הראשונה שאני הולך לראות את החדר!..
נתתי למנהל המלון את הכתובת שלי עם המפתח כדי שיעביר לי את החפצים לחדר. הוא עשה עבודה טובה, לא שכח אף פריט! ובאמת שאני פחדתי שיעבדו עליי בקטע הזה..
פתחתי את הדלת, והדלקתי את האור. החדר היה מעוצב בטוב טעם. הוא היה גדול, וכל הקירות היו מקושטים בציורים עתיקים. משהו בציורים האלה משך אותי ודחה אותי כאחד.
בחנתי את החדר לעומק וראיתי ציור שבלט מעל כולם:
הציור היה של נער בן 20 פחות או יותר. הוא לבש בגדים מתקופת הביניים. הוא טיפס מחלון. מהחלון לא היה ניתן לראות כלום, היה חושך אך אם מסתכלים לעומק היה אפשר לראות פרצוף של אישה מחייכת.
הפנים של הנער היו נראות מודאגות. העיניים היו פעורות והיו שקיות מתחתן, והפה היה פתוח. כמעט היה ניתן לשמוע אותו צורח!
והצוואר שלו היא מעוקם, היו עליו סימנים של חיכוך במשהו. כאילו נחנק!
אולי הוא ברח ממשהו ? מהאישה אולי?
אני לא מאמין בסיפורי אימה , אז לא רציתי להיכנס לסרטים.. התעלמתי מהציור הזה ככל שניתן, אבל משהו בו שבה אותי. אני לא בטוח, אבל הפרצוף של האישה המחייכת שהיה מוסתר שם ברקע זז! כל פעם היה במיקום שונה, מנסה להתקרב לאינשהו, אבל לא יודע לאן.
כנראה שזה רק היה בדימיון שלי. ציורים לא זזים!

הלכתי לבדוק את חדר השירותים, לראות אם הכל עובד באופן תקין.
פתחתי את הברז בכיור על מים קרים- זה הזרים מים קרים. פתחתי על מים חמים- זה גם זרם טוב.
החלטתי להיכנס להתקלח, אז בדקתי את הטוש של האמבטיה. גם איתו לא הייתה שום בעיה.
נכנסתי למקלחת וכשסיימתי גיששתי למגבת עם היד כי היו לי מים בעיניים.
כשנגעתי במגבת, הרגשתי שנגעתי במישהו! מיד החזרתי את היד לבפנים ופתחתי את העיניים. הסטתי את הוילון ולא ראיתי אף אחד. לקחתי את המגבת והתנגבתי והתלבשתי. התחלתי לפחד קצת.

הלכתי למיטה וכשהסתובבתי הייתי בטוח שראיתי צל עובר במהירות מהאמבטיה לחלון! אני מוכן להישבע בזה! לקחתי בקבוק יין שבא בחבילת שי של הבית מלון והחזקתי קרוב אליי. אם היה מישהו בחדר הייתי שובר את זה על הראש שלו!
ניגשתי לאט לאט לחלון… ואז פתאום שמעתי צלצול! נבהלתי והפלתי את היין מהידיים, הוא נשבר על הרצפה. "שיט!" צעקתי ורצתי לטלפון המצלצל.
זה היה מנהל הבית מלון:"נו? אז איך המלון עד עכשיו?"
לא יכולתי לומר את האמת.. "הוא מעולה! אני לא רוצה ללחוץ או משהו, אבל מתי אני מופיע?"
"מחר, אתה תופיע בשעה שבע באולם, כולם מתכנסים שם. בהצלחה!"
והוא ניתק.
מישהו דפק על הדלת. ניגשתי לפתוח וראיתי…